במסגרת היותי בוגרת מכללת רידמן ובעלת קליניקה מוערכת בעיר, רידמן מפנים אליי סטודנטים לעיסוי, לביצוע סטאג' וכתיבת חוות דעת.
זה נחמד. פעם בחצי שנה, אני מתענגת בשבועיים של עיסויים מכל הבא ליד.
הסטאג'רים בדרך כלל מגיעים אליי אבל רצה המקרה והעיסוי של היום נקבע בבית של הסטודנט. הוא שולח כתובת בוואטסאפ ואני בדרכי אליו, קולטת שמדובר בשכונה בעייתית. שכונה ד' באר שבע, הוכתרה על ידי המשטרה כאחת השכונות עם נתוני הפשיעה הגבוהים בבאר שבע ובארץ. אני חונה עם שני גלגלים על המדרכה, ברומא התנהג כרומאי, ומדשדשת לעבר הבניין החשוך והמוזנח. המוח שלי מריץ סרטים על כך שאולי אני לא אחזור הביתה היום, ימצאו את גופתי מבותרת וזרוקה ובכלל, למי הודעתי שאני פה?!?
"סתומה, תרגיעי!" אני מבטלת את המחשבה וצוחקת עם עצמי. כולם פה סטודנטים.
הבלגאן בדירה שלו היה זהה לערמת הגרוטאות והזבל שבפח בחוץ. אבל הריח בדירה היה טוב והסדינים היו נקיים. באופן מפתיע, הוא היה חתיך והידיים שלו היו חמות. התמסרתי לעיסוי ואפילו הרשתי לעצמי לעצום עיניים ולהיאנח בקול.
שמעתי את החיוך שלו. הוא העמיק את המגע.
כשהוא סיים, הוא הציע קפה. כולו זקור ומתוח.
אוף! אני שונאת להיות המבוגר האחראי!