ויסות חושי

בגזרת הטילים, עוברות על באר שבע מספר יממות עמוסות ומאתגרות ואני מרגישה מותשת.

מילא, התרעה בשעה 01:32 ואזעקה ב 01:39, יושבים בממ"ד עד שחרור ואז סבב נוסף אבל, כשנכנסתי למיטה בשעה 02:24, השינה כבר היתה רחוקה ממני ואפילו אוננות נמרצת ואורגזמה חזקה לא החזירו אותה.

בבוקר, כשהשעון צילצל להעיר אותי, נדמה שהרעיון של לקום ולהתחיל את היום, בכלל לא מתקבל על הדעת.

בעיניים טרוטות הגעתי למכון. עליתי על ההליכון והשלמתי את האימון של היום. העייפות התחלפה בפולסים מוחיים מעוררים אבל כסיימתי, מצב הרוח עדיין היה ירוד.

אפילו הקרפ שהכין לי המוכשר הקטן, לא ממש עודד אותי. אוכל הוא לא הפתרון להכל. מסתבר.

אז רכשתי לי פטיפון חדש ונסעתי למחסן, להוציא את התקליטים מהקרטונים. העברתי ידיים מלטפות על הוויניל הצהוב של ברונו מארס וגם על הכחול של כנסיית השכל. הוספתי לחגיגה את לנה דל ריי. 

ערב בלוז וסיגריה מגולגלת it is.