אנחנו נכנסים הביתה אחרי אימון ריצה.
זה היה אימון קליל, רק עשרה קילומטרים.
אתה מדליק אור בסלון ואני פושטת מיד את החולצה הרטובה שלי, נעמדת מולך בפישוק. אנחנו עושים מתיחות.
כמו תמיד, אני מתלוננת ואתה צוחק. "אין דבר כזה לוותר. את רוצה לקום מחר בול עץ? תעמיקי את המתיחה!" אתה מצווה.
מותח, מותח, נמתח. אוכל אותי בעיניים שלך.
אני מחכה לרגע שנכנס להתקלח ביחד ואתה תסבן אותי. תמרח אותי בריחות פרחים נעימים כדי שיהיה לך כיף ללכלך אותי. למלא אותי בזרע וברוק.
עוד יותר אני מחכה, שתיגש לנינג'ה על השיש, ותכין לנו שייק חלבון מזין שבונה שרירים. זה הרגע שאני נכנסת לך בין הידיים ומתחפרת לך בבית השחי. שואפת לתוכי את כולך. את ריח המשרד שלך. את ריח הפגישות שאתה מנהל והצוות שאתה מוביל. את ריח האימון שלנו והמאמץ הרב שלך למתוח את השרירים.
השחי שלך הוא סוג של בית. הריח שלך הוא ביטחון.
גבר שלי.