מסיבת "פחד ותיעוב" ב-Sin, עלתה לי ביוקר.
היו לי התחייבויות משפחתיות בשבת. התהלכתי חצי סהרורית, חצי מוסנפת ברחובות שכונות רחביה וטלביה בירושלים. שום מנת חסילונים בחמאה ולימון ושום קוקטייל יסמין על בסיס נגרוני ותפוזים, לא הועילו.
ואני לא בטוחה שזה היה שווה את זה!
נכון, היתה מוסיקה טובה ורחבת הריקודים היתה מפוצצת כבר מהשעה 00:00. היתה קוראת בקלפים (שחלקה תובנות ואף השאירה לי את קלף השמש), מכונות הימורים ומפל שוקולד.
נכון, היה חדר משחקים. ניצלתי אותו לדיוק יכולות ההפלקה שלי. משחקי חימום וטיזינג הם המומחיות שלי. הפרטנר המהמם שלי נראה מרוצה ומוכן, למרות הקוק ולמרות שהוא בכלל לא בקטע של אימפקט.
ונכון, נכון, נכון, היו אנשים יפים ולבוש מושקע.
אבל, בשורה התחתונה והמסכמת, הרגשתי שחזרתי לנשף התחפושות בכיתה יא'. קליקות של אנשים שקבעו לפיקניק של סיגריות בחצר וסווינגרים שבאו לזיין את בת הזוג של החבר בפרהסיה.
אפילו במישור המשחקי, גם הגברים שהביעו עניין, יצרו קשר עין וחייכו בקטנה, לא מצאו את האומץ לגשת וליזום. קצת תמוהה בעיניי, בהתחשב בסוג המסיבה.
אם נשאר לי טעם של עוד, זה בגלל שאני מזוכיסטית שאוהבת לבדוק גבולות ולבצע ניסויים בערבוב חומרים על גופם של אנשים שהם אני אבל, לא רק.
עד הפעם הבאה בירושלים.