אני מסתובבת בעולם חרמנית.
בדרך כלל מדובר על ידע. אני אוהבת ללמוד ולחקור.
המוח שלי סופג, מעבד ומסיק. אני נרטבת משבבי מידע מלהיבים שמציתים את הדימיון.
ביומיים האחרונים, מדובר בזין. ובכוס. בסקס.
לא בספר. לא במאמר. בסקס.
והיום, הסתובבתי במסדרונות בניין 34 וחלמתי על המרצה. בזמן שהוא התמוגג מהתשובות שנתתי, אני נעצתי מבט בטבעת שעל הידיים הגדולות שלו וחשבתי לעצמי שאולי, הוא לא באמת נשוי אלא רק מגן על עצמו מסטודנטיות מטונפות כמוני, שמבקשות ללמוד ממנו דברים שאינם בסילבוס כלל. או אולי ללמד אותו. אנעראף.
יש מצב שהוא כמו קלארק קנט. מתלבש כמו חנון ומלמד קורס של חנונים. מרכיב משקפים אבל רואה מצוין.
מתחת לחולצה המשובצת שלו, הוא מחביא כריזמה מטורפת ושרירים חזקים. האקדח שהוא נושא, עם קת העץ, זה בכלל פלוגר.
ולא, זה לא באמת באמת משנה.
גם העובדה שהוא זכר את השם שלי היום והתייחס אליי אישית, לא באמת משנה.
זו רק החרמנות הזאת.
הרצון והצורך. זה הכל מדגדג.
תיכף אגיע הביתה ובטח אנתב את כל האנרגיה הזאת לכתיבת התזה שלי ולשינון החומר.
אוטוטו תקופת מבחנים מתחילה.