לא מספיק?

שמעתי עכשיו איזה קטע מ-הֶסְכֵּת (פודקאסט) 

שאנחנו מחליקים יותר מבעבר ועושים פחות סקס.

אנחנו מוצפים מהאופציות אבל אנחנו לא חווים אותו.

 

מרגיש ממש גם כאן, בכלוב. שלא נדבר על טינדר ואפליקציות שונות, וניליות וגם קינקיות.

כל הגישושים של... " אני מחפשת... אני רוצה... איפה אתה... צריכה מישהו ש... ; תגיעי הנה... רוצה אותך... " בבלוגים.

מחשבות.

מכירים אותם? מכירים כאלו? מרגישים את זה? 

ויניקוט כתב על כמה סוגי ייסורים פרימיטיביים, חרדות:

*התפרקות לחתיכות 

*חוסר קשר לגוף 

*חוסר אוריינטציה 

*נפילה נצחית 

*לא להמשיך להתקיים 

*בידוד מוחלט בשל היעדר אמצעי תקשורת כלשהו 

(ויניקוט, בין 1958-1971)

אלף, מרגיש שבכלוב, הבחורים והבחורות חיים על הייסורים הללו, ומרגישים חיים רק כאשר הם מדחיקים ומגיעים הנה כדי לעשות צרות ורע.

בית, כמה אפשר להתחבר לחרדות הללו גם אחרי מעל 50 שנה...

חכם דווקא...

how many do you check on your list? ;)

עמדנו בכניסה לבית.

כבר ידעת מה עומד לקרות, בערך... 

יצאנו קצת לאכול, לא משהו כבד מידי... קצת טוסט ואיזה סלט שלא עניין אותנו... יין לבן...

לא היינו שיכורים, אבל היה לנו ערב מהנה. שיחות טובות, אוכל די סביר בהתחשב בעובדה שלא התחכמנו מידי.

דיברנו בדרך וברכב, השיח היה קולח, זו לא הפגישה הראשונה שלנו.

כבר הכרנו ושמחנו להיות אחד מול השנייה, בקרבתנו...

בפעמים הקודמות, הסקס היה ונילי עם קצת פצפוצים. קצת כאב, קצת שליטה...

אבל בשיחות האחרונות דיברנו על זה, אמרת לי שאת רוצה יותר, שאת מרגישה בנוח, ואת מעוניינת ביותר.

שמחתי. דיברנו על זה קצת, על מה את מצפה, על מה אני, על הציפייה עצמה, על איפה ומתי, אבל בסופו של דבר לא נאמרו דברים מדויקים

והבנת שלשאול לא יעזור לך. ואת תצטרכי לחכות ולראות, לחכות ולהרגיש, לחכות....

נעצרנו בדלת של ביתך. והשתתקת.

הסתכלת עליי, והמבט השובב והמתחנן עלה על פנייך

פתחת את הדלת עם המפתחות, והשארת את הדלת פתוחה ונכנסת לתוך הבית, כשאת התיק את משאירה צמוד לקיר בכניסה.

הסתובבת ותפסת את החולצה מלמטה בשתי ידייך. 

"לא" אמרתי עוד מחוץ לבית כשהעיניים שלי נעוצות בשלך.

נראת מופתעת, כנראה שלא אמרו לך לא הרבה פעמים, בטח לא כשאת רוצה להתפשט, ועם איך שאת נראית.

בחורה גבוהה יחסית, שיער חום גלי, עיניים גדולות סקרניות שרוצות לראות את כל העולם.

הרגליים שלך ארוכות ויפות, הירכיים שלך מתאימות לגוף, כשיש מה לתפוס שם... הגינס צמוד ומונח עלייך היטב...

החזה שלך בינוני, נראה מהחולצה, אבל לא קופץ לשום מקום, אבל את יודעת להשתמש בו... ואת לבושה עם חזייה שמדגישה אותו, וחולצה צמודה לגופך עם חתך בחזה.

וכל זה עטוף בעור בצבע חום אבל קצת בהיר... 

הכול בקלאס.

יש קצת מה לראות, יש עוד הרבה יותר מה שמוסתר. 

אני מוציא את המפתחות מהדלת, נכנס בצעד, סוגר את הדלת, ונועל מבפנים.

נראה שאת רוצה להגיד משהו, אבל הסתובבתי וקלטתי אותך, סגרת מיד את הפה. 

סימנתי לך עם האצבע על הפה שלי, 'להיות בשקט'.

התחלתי בלחש... כאשר אני מסתובב בחלל הסלון, כשאת במרכזו

" לפעמים לא צריך לדבר... השקט הזה... עושה משהו את לא חושב?" אני לא נותן לך זמן לענות, אני לא רוצה שתיפלי עכשיו, את העונשים שלך את תקבלי מאוחר יותר, ואני מתופף על הארונית.

אני מתקרב אלייך... מתחיל להיות צמוד יותר ויותר... 

מסתכל עלייך, על הפנים, על הבגדים שלך...

ואני מתחיל להרגיש אותך מתחממת. גם מבפנים וגם מבחוץ. את האי נוחות של המצב. 

זה מה שרציתי, שמרוב שקט ומרוב חום, תשמעי את הדם זורם באוזניים, בגוף... את השעון מתקתק...

אני מלטף את הפנים שלך, מנשק לך את הצוואר... ולאט את מתחילה לעצום את העיניים שלך, בכוונה או שלא.

אני מחכה עוד קצת... שארגיש אותך במצב רתיחה... שתתחילי להתנדנד על הרגליים, שלא תוכלי לעמוד.

אני נכנס עם האצבעות לתוך שיערך, עד שיש לי אחיזה טובה. 

ומוריד אותך לרצפה

"אל תפתחי את העיניים" אני לוחש לך באוזן.

אני הולך למטבח, ומחפש במגירות. אני מסתכל עלייך ואני רואה שפתחת את העיניים.

"לא היית צריכה לעשות את זה" אני צוחק ומחזיר את המבט אל המגירות.

אני מוצא מספריים, וחוזר אלייך לסלון

"על דברים שעושים בלי רשות" אני אומר ולוקח את המספריים ושם אותם על החולצה בחלק העליון איפה שמתחיל החתך שלה.

"יש תוצאות..." אני ממשיך, וסוגר פעם אחת את המספריים, ובכך מתחיל לגזור את החולצה.

אני שומע אותך נאנקת. לא מבינה איך זה קרה.

אני תופס לך את השיער שוב ומשעין אותך לאחור, וממשיך בגזירה של החולצה עד לקצה התחתון שנוגע בגינס. 

סגירה אחרונה. טאק. 

אני זורק את המספריים לכיוון המטבח, ומפשיט ממך את החולצה כמו חולצה מכופתרת.

אני מרגיש את החוסר אונים שלך, את הכאב, את החרמנות. 

את לא אומרת כלום והעיניים נשארות סגורות. 

"הבנת את הקטע" לחשתי לה בזמן שאני מנשק ומלקק את האוזן שלה. 

אני מתחיל לשמוע גניחות ואנחות בזמן שאני מטייל על גופה החצי עירום עם האצבעות שלי... מנשק אותך, ועובר מידי פעם לצוואר ולאוזן... 

אני מנשק אותה בפה, מלא רטיבות ולשון. ועוזב את העור שלה, ופותח את מכנסיי. רעש החגורה נשמע, וכאילו עם ההבנה של מה הולך לקרות הרגשתי חיוך קטן בפה שלה. 

את הג'ינס זרקתי לאחור, אבל את החגורה השארתי קרוב, ליפפתי סביב הצוואר שלה, כשיש רווח של אצבעות. זה לא בשביל לחנוק, זה בשביל השליטה. 

הורדתי את הבוקסר שלי, וכשהעיניים שלה עצומות אמרתי 

"כדאי לך להשאיר את העיניים שלך עצומות, כי הבא בתור זה הג'ינס. והחגורה? היא לא רק בשביל קולר, היא גם מכאיבה."

החיוך הקטן ירד מהפנים. 

ואני התרוממתי כשהיא נשארת על הברכיים. 

הזין החצי קשה שלי נכנס לה לפה מלא הרוק, והיא מתחילה לעבוד עליו, עם העיניים עצומות. 

הלשון מסתובבת בפה שלה, ואני נהנה ומתחיל להיאנח. 

הזין המתקשה שלי מתחיל להרגיש צפוף בתוך הפה שלה. ואני משתמש בחגורת קולר שלי כדי להמריץ אותה. 

"טובה... את טובה... את יודעת נכון?" 

ואני שומע הנהון ורטט על הזין שלי. 

אני שומע את הנוזלים מצטברים, חלקם מתחילים לרדת לכיוון החזה שעוד עם חזייה. והשאר על הג'ינס וגם על הרצפה.

אני מגביר את הקצב, יותר עמוק, יותר מהר. החגורה בהחלט שימושית. 

אני תופס את השיער שלך, מוציא לך את הזין מהפה, משעין אותך אחורה

"תסתכלי עליי" אני כבר לא לוחש. 

את פותחת את העיניים שלך, הפה שלך מלא ברוק ובשפיך, מסתכלת עליי מלמטה על הברכיים שלך. 

"אם תהיי טובה מספיק, ואני אגמור לפחות פעם אחת, את תקבלי 30 מלקות ולא 50." 

הסתכלת עליי, ואני חושב שבין כל הנוזלים שעל הפרצוף שלך, ראיתי חיוך?

לפעמים אני חושב, שלא מבינים שליטה כזו.

היא איטית, מדויקת לפעמים, מותאמת...

אני לא אוהב בחמש דקות הראשונות של השיחה 

"איפה את, בעבודה? לכי לשירותים תאונני, ותשלחי לי סרטון שלך שאדע שאת עושה את זה."

או

"את בעבודה? תרימי את החולצה ותצלמי לי, תיזהרי שאף אחד לא רואה, כלבה ;)"

כולם יכולים לעשות את זה. 

אני צריך משהו קצת יותר... מחובר. 

אני אוהב לדבר, לשמוע, להקשיב. לדעת. 

למצוא את הנקודות שבהן אפשר לקחת את השליטה, לאט, בזהירות... 

נקודות שאפשר להיכנס בהן, מעל ומתחת לעור, בתוך המוח, לתוך התחתונים... בחוכמה שבך, בנקודות הקטנות והמטריפות שבך. כי אישה אינטליגנטית זו אישה סקסית. 

לא משנה הקשר שהיא רוצה או סוג השליטה שהיא מבקשת רוצה או חושבת (DDLG, חתולה או כלבה, משחקי תפקידים, חתולה או נמרה, גדולה או קטנה, בחינוך או בענישה וכולי).

שאת תרגישי אותי, גם במרחק רב. 

להבין את הסדר יום, מאיפה את מגיעה, מי את. 

לדעת מה עושה לך את זה. מה מרטיב אותך. מה גורם לך לאי נוחות. להסמקה. להתחננות. 

מה נעים לך ומה לא טוב. 

מה הגבולות, גם אם נדבר עליהם, וגם אם נשמע את הסאבטקסט שלהם.

מחבר את המחשבות והפנטזיות, את המטלות היומיות שלך, את הזמנים והקונטקסט שאת נמצאת בו.

השליטה, עם ההיכרות הזו, כאשר יודעים איפה איך כמה ולמה ללחוץ. הרבה יותר עמוקה וחותכת. 

באיזשהו שלב, באיטיות, כאשר אני כורך ועוטף את הבפנים ועל ידי כך את הבחוץ שלך.

את כבר מתחילה לרצות, להתחנן, שנעשה ושיהיה.

נרטבת רק מהמחשבה של מה אם, ומה איך, ומה ייקרה.

המוכנות, האיטיות, ההמתנה, הציפייה, הזמן הנכון... 

זה מחרפן אותך, זה מרטיב אותך, זה משגע אותך מבפנים ומבחוץ. מה יפעיל אצלי ואותי, הדברים שיפעילו אותך...

את רוצה לשלוח לי, את רוצה לעשות את המטלות, את רוצה לקבל את העונשים. 

את רוצה שאגיד. 

רוצה שאעשה.

רוצה. 

ובדיוק בנקודה הזו, צריך לפעול... כמו בּוּבַּנַּאי, שמפעיל בובה על חוט. 

ככה גם שולט, שמחזיק את הבחורה, כאילו מכניס יד עמוק לתוכה, מפעיל ושולט בה.

את התיאור של היד שנכנסת לבחורה, מזיזה את הדברים בתוכה. היד שנוגעת בשליטה וגם בחרמנות, אשאיר לפעם אחרת? 🎠

אני כבר איזה כמה חודשים מעכב ודוחה את ההודעה שקופצת מווינדוס בנוגע להפעלה חדשה ושידרוג מערכות.

דוחה

דוחה 

דוחה

מעכב.

פעם אחרת

עוד שבועיים 

עוד קצת 

פעם הבאה

לא עכשיו 

עוד שבוע 

עוד חודש

עוד טיפה

לא כרגע

עוד קצת

ותמיד שם על איזה תאריך של כמה שבועות, שיזכיר לי, אולי אז אעשה את זה.

וכמובן, שבסוף כל אדג'ינג. תגיע בהפתעה, ערימת נוזל סמיך וחם, שישבה וחיכתה, מלאה בכאבים של הבן אדם. 

אז פה זה לא היה.

אבל בהחלט הוא פשוט החליט להיכבות, לעדכן את עצמו, ולהפעיל את עצמו מחדש. 

זה טוב? כל הדברים כנראה שמורים וטוב שהוא עשה את העדכון הזה

זה רע? אי אפשר לשחזר חלונות אנונימיים. תתחילו לדמיין מה היה שם.

יש לי סוג של משקפיים חדשים.

אני לא רגיל לזה.

לא היה לי בעבר.

עכשיו, מה הבעיה, מעבר להתרגלות לדבר הזה.

שיש לי ימים שלמים כמעט בזום.

ולפעמים אני משוטט לי בכלוב, בפטלייף ועוד ועוד... תדמיינו לכם, קחו רגע.

תזכור וויספר, כשאתה רואה משהו במחשב, והמצלמה שלך פתוחה, על המשקפיים יש השתקפות של הדברים. 

אז רואים מה אתה רואה.

מה אתה רואה? 

אתה רואה.

רואה.

בא לי את הזין שלך היא כתבה לי.

שאלתי אותה בנינוחות : "כמה בא לך?"

תראה לי אותו, הוא כבר בחוץ?

בזמן שאת מנסה לחרמן את עצמך, ואותי על הדרך, אני מנסה להבין איך אני משלב את השיחה הזו יחד עם העבודה. בזום.

את שולחת לי הודעה, ותמונה... ועוד הודעה. 

מישהי קמה כאן חרמנית. 

וזה מדליק, מרטיב, הזין עולה ויורד. מתקשה ונהיה רך. 

צריך להתרכז בעבודה. 

צריך לשמור על ערנות איתך.

אני כותב לך... פורס את המשפטים.... כאילו כדי להשכיב אותך על המיטה ולגעת בך עם כל מילה במקום אחר... על הצוואר... השדיים הלבנים והרכים שלך... 

הראש שלך... 

הידיים שלך שמטפסות על גופי בזמן שאת מעוכה על המיטה, מנסות למצוא את הזין הקשה שמעלייך. אך לא מצליחה להגיע ולתפוס אותו. 

איך בא לי... את אומרת באנחה ובכי קל... 

תוציא אותו אני רוצה אותו עכשיו. אני רוצה להגיד לו שלום.

"ששש.... לאט לאט, תנשמי קודם. את חושבת שתקבלי מה שאת רוצה?"

נהיית אדומה קצת, כאילו רק מראה השדיים שלך, והכוס הרטוב, היא דלת פתיחה למה שאת רוצה.

תראי לי כמה את רטובה, אמרתי. זה יגרום לו לקפוץ, הכוונה לזין... 

ישר השתנה המצב רוח שלך, נהנת מהמחשבה של זין. ועוד קופץ.

ואת רוצה, שהוא יקפוץ בגללך. בזכותך.

התחתון הלבן מוזז הצידה, החזייה נזרקת לרצפה, את כבר רטובה דקות ארוכות, רק היית צריכה סימן, כדי להיות ילדה טובה... ולהראות אותך.

את טובה... מאוננת, מתחרמנת, רטובה, זונה, מופרעת, מטונפת... 

טובה... 

הזין מתקשה... היד שלי נשלחת לעבר המכנס, מתחת... לכיוון הבוקסר, לעסות את האיזור, הזין שעומד.

תתהפכי. אמרתי לך, ואת שולחת תמונה, כמו טובה שאת, ומשם, נמשיך את הבוקר.

בואי נראה כמה אדום התחת שלך יכול להפוך כלבה, עד הערב. 

אם ובכלל תקבלי את הזין.

על הפסיכולוגיה וסקס כולם כאן מדברים ומפטפטים

על פרויד

על הזקפות הגדולות ועל הואגיינות הרטובות

על שליטה על חוזק על פגיעות

שלבי התפתחות, עיקור וסירור.

מה עשו לך כשהיית קטן ובגלל זה אתה כך וגם להפך בנוגע לנשים.

ועוד ועוד...

אבל קטע יפה ומיוחד על מלאני קליין, מרשים לדעתי.

"קליין ראתה ביחסי המין זירה דרמטית ביותר שבה נחשפות ובאות לידי ביטוי הן השפעתו של האדם על זולתו והן האיכות של תמצית קיומו של האדם.

היכולת לעורר ולספר את האחר מייצגת את היכולות האישיות לתיקון; הענקה של הנאה ועונג רומזת לכך שהאהבה של האדם חזקה יותר מן השנאה שלו.

היכולת להיות מגורה ומסופק על ידי האחרת רומזת לכך שהאדם חי, שהאובייקטים הפנימיים שלו פורחים."

מעניין לחשוב ולהתפלסף על כל השולטים והשולטות העכזריים, על הנשלטות המתפרקות, על חיפושי הזוגיות כאן.

האם יש כאן יותר אהבה ומשנאה? שנאה לאחרים, שנאה עצמית, שנאה על הורים? אוכלוסייה? משפחה? חברים, חברות וידידים?

כנראה שלא.

על הזירה שנקראת הכלוב, שמושכים ונמשכים כאן, מתפלשים בבוץ.

אבל האם באמת המין והסקס, הפרנטרים, הסשנים, הניסיון והחקירה

באים מתוך ניסיון של אהבה, גם אם מזוכיסטית וסדיסטית, ניסיון של שלמות של האנשים באקט, ולא של אנשים מפורקים שמחפשים את החסר בהם,

לנסות ולהראות לעצמם שלא מגיעה להם יותר טוב. הנה אני לא טוב, אני מגיע לא.נשים לא טובים, כנראה זה מי שאני, כנראה זה מה שמגיע לי.

אני במקום שאני צריך להיות בו.

*הערתי, לעזאזל וויספר, לא יכולת להתחיל את השבוע עם פורנו במקום טקסטים...

שבוע מצויין לכולם/ן :)

בחורה שבעבודה ובנסיעות

בחורף:

״את נרטבת בין הפגישות? יש לך מטרייה?״

״אני תמיד רטובה😉״  

בקיץ:

״את מזיעה בין הפגישות? המזגן ברכב על פול קירור?״ 

״אני תמיד מזיעה😉״

Monster
You get in my way, I'ma feed you to the monster (Yeah)
I'm normal during the day, but at night, turn to a monster 

...

I look like a villain outta those blockbusters
Godzilla, fire spitter, monster
Blood on the dance floor, and on the Louis V carpet