לפעמים אני חושב, שלא מבינים שליטה כזו.
היא איטית, מדויקת לפעמים, מותאמת...
אני לא אוהב בחמש דקות הראשונות של השיחה
"איפה את, בעבודה? לכי לשירותים תאונני, ותשלחי לי סרטון שלך שאדע שאת עושה את זה."
או
"את בעבודה? תרימי את החולצה ותצלמי לי, תיזהרי שאף אחד לא רואה, כלבה ;)"
כולם יכולים לעשות את זה.
אני צריך משהו קצת יותר... מחובר.
אני אוהב לדבר, לשמוע, להקשיב. לדעת.
למצוא את הנקודות שבהן אפשר לקחת את השליטה, לאט, בזהירות...
נקודות שאפשר להיכנס בהן, מעל ומתחת לעור, בתוך המוח, לתוך התחתונים... בחוכמה שבך, בנקודות הקטנות והמטריפות שבך. כי אישה אינטליגנטית זו אישה סקסית.
לא משנה הקשר שהיא רוצה או סוג השליטה שהיא מבקשת רוצה או חושבת (DDLG, חתולה או כלבה, משחקי תפקידים, חתולה או נמרה, גדולה או קטנה, בחינוך או בענישה וכולי).
שאת תרגישי אותי, גם במרחק רב.
להבין את הסדר יום, מאיפה את מגיעה, מי את.
לדעת מה עושה לך את זה. מה מרטיב אותך. מה גורם לך לאי נוחות. להסמקה. להתחננות.
מה נעים לך ומה לא טוב.
מה הגבולות, גם אם נדבר עליהם, וגם אם נשמע את הסאבטקסט שלהם.
מחבר את המחשבות והפנטזיות, את המטלות היומיות שלך, את הזמנים והקונטקסט שאת נמצאת בו.
השליטה, עם ההיכרות הזו, כאשר יודעים איפה איך כמה ולמה ללחוץ. הרבה יותר עמוקה וחותכת.
באיזשהו שלב, באיטיות, כאשר אני כורך ועוטף את הבפנים ועל ידי כך את הבחוץ שלך.
את כבר מתחילה לרצות, להתחנן, שנעשה ושיהיה.
נרטבת רק מהמחשבה של מה אם, ומה איך, ומה ייקרה.
המוכנות, האיטיות, ההמתנה, הציפייה, הזמן הנכון...
זה מחרפן אותך, זה מרטיב אותך, זה משגע אותך מבפנים ומבחוץ. מה יפעיל אצלי ואותי, הדברים שיפעילו אותך...
את רוצה לשלוח לי, את רוצה לעשות את המטלות, את רוצה לקבל את העונשים.
את רוצה שאגיד.
רוצה שאעשה.
רוצה.
ובדיוק בנקודה הזו, צריך לפעול... כמו בּוּבַּנַּאי, שמפעיל בובה על חוט.
ככה גם שולט, שמחזיק את הבחורה, כאילו מכניס יד עמוק לתוכה, מפעיל ושולט בה.
את התיאור של היד שנכנסת לבחורה, מזיזה את הדברים בתוכה. היד שנוגעת בשליטה וגם בחרמנות, אשאיר לפעם אחרת? 🎠