"אנחנו יודעים איך להתמודד עם ילדות עם ביצ פייס."
אמרתי לך בזמן שנכנסנו לדירה עוד בפעם הראשונה.
זו לא הפעם הראשונה.
הן לא רוצות להראות שמשהו מזיז אצלן משהו.
אלו שחושבות ששום דבר לא מזיז להן, שלא אכפת להן.
השיער הארוך השחור והחלק נופל לכתפיים שלך, לא עובר אותן, חלקו גם על הפנים, אבל אני מזיז אותו, אני רוצה לראות לתוכך,
כשאני מרטיב אותך מספיק, שהפנים שלך לא מראות הרבה.
העיניים וגבות, שלפעמים עולות מתוך תהייה משמימה כאשר מישהו אומר דברים, שמסתכלות רוב הזמן לתוך חלל החדר ועל אנשים, לא מזיזות כלל את חלקי הפנים.
הכול נשאר סטטי, לא אכפתי, בוהות בחוויה.
אבל אני יודע שאת מתרגשת, מעצם העובדה שהעיניים שלך נשארות בקושי פתוחות מרוב חרמנות.
התחתונים שלך ירדו, והחולצה שלך עלייך. כי אם את לא טורחת "ליהנות" אני לא אטרח להוריד את הבגדים כשאני אזיין אותך.
למרות זאת, אני עדיין יכול לראות ולהרגיש את השדיים הגדולים שלך מבעד לחולצה. עולים ויורדים. מזיזים את החולצה לפי הקצב ואת הקווי מתאר של השדיים שלך עם החולצה.
אני יושב על הכיסא ואת עליי. כפות הרגליים שלי נעוצות ברצפה, כדי לתת לי קונטרה כשאצטרך. כרגע את עם המותן קרובה יותר לברכיים שלי, עוד לא נכנסתי אלייך.
את מתקרבת, הרטיבות שלך משאירה ניצוצות רטובים על הירך שלי, נוגעת עם היד בזין הקשה שלי, מעבירה אותה מעלה מטה, להקשיח אותו יותר עד לרגע שאכנס אלייך.
את מסתכלת עליי, ללא אמירה, לתוך העיניים, פה ישר, פנים חתומות.
שנינו יודעים שאנחנו נהנים, אבל העניין הוא מי נהנה יותר.
זו את, הרטיבות שעל הגוף שלי בגללך, החזרה שלך אליי כול פעם.
את. את נהנית יותר.
אבל זו לא תחרות, בשבילי לפחות. כנראה שבשבילך.
את מתקרבת אל הזין שלי, עושה טיזינג, נוגעת עם הכיפה שלי בשפתיים הרטובות שלך, אבל לא מכניסה.
אני תופס את הצוואר שלך ואת משחררת את הזין שלי.
יד אחת על הצוואר שלך, תופסת ומפחיתה את כמות האוויר שאת מכניסה לתוכך.
ויד שנייה מחזיקה את התחת שלך ומעלה אותך אליי ועליי, ואת הזין שנכנס לתוכך.
הפה שלך נפתח מעט, אבל מיד את מתעשתת וחוזרת לביצ פייס, שלך.
ההסכם שלנו, כי את כל כך בטוחה בעצמך, כול פעם שהפרצוף שלך מראה חרמנות, התענגות, שמחה, הנאה ומערבולת רגשות, את מקבלת סטירה לפנים.
להחזיר אותך. ואחרי שהדמעות כמעט ייצאו, ושהפנים שלך יהיו אדומות, אנחנו נעבור לתחת שלך.
את הרי כל כך קשוחה ולא צריכה את זה, נכון?
את מתחילה מצוין, אני גם דואג להגיד לך את זה. כי מה הכי מרחמן אותך? לדעת שאת ילדה טובה.
הפנים שלך כמעט לא זזות. העיניים שלך נעוצות בפנים שלי, עוברות מהעיניים לפה שלי.
אני מסתכל עלייך, הזין שלי בתוכך, והעיניים שלך בתוך העיניים שלי.
את עולה ויורדת עליו, זזה קדימה ואחורה, מעלה קצב מעט ומטפטפת עליו הרבה...
זה כבר מתחיל להיות קשה יותר, העיניים שלך עולות למעלה אל הקירות ולתקרה, יורדות למטה, אל הגוף שלי.
אני מחזיק לך את הלחיים בחוזקה, "את נהנית מזה?"
הורדת את הקצב של התזוזה שלך
"לא" אמרת כמעט בלי להזיז את השפתיים.
יד אחת נשארת על הלחיים שלך, והרגליים שלי עולות לקצות האצבעות שלהן, ואני מעלה את עצמי לתוכך.
עוזר לך, מכניס ומוציא אותי מתוכך כאשר את זזה קדימה ואחרונה עליי.
נשמעת גניחה, והפה שלך זז.
*סטירה*
אני ממשיך עם הקצב שלי, ואת מפסיקה עם הקצב שלך, יודעת שזה יותר מידי.
את מתנשמת, חוזרת לעצמך.
אני עולה ויורד עם האגן, עוזב את הלחיים שלך, ותופס אותך במותן שלך, ומזיז אותך קדימה ואחרונה.
העיניים שלך נאבקות להישאר פתוחות, אבל החרמנות שלך גועשת ממך. גם הכניסה והיציאה של הזין שלי, וגם התנועה של האגן שלך קדימה ואחורה עליי...
*סטירה*
*סטירה*
הפעם על שני הצדדים בפנים שלך.
את מתחילה להיכנס לזה, ולשחרר את המעצורים שלך.
זו התנוחה המועדפת עלינו, שנינו יכולים לשלוט בקצב, בעוצמה, במהירות, אבל אם אני מתחיל לזוז, כבר אין הרבה אופציות בשבילך.
אני יכול לראות להרגיש ולגעת בכול הגוף שלך בתנוחה הזו.
יושב ואת עליי, רגלייך כרוכות סביב הגב התחתון שלי. עולה ויורדת, זזה עליי. ואני יכול לשלוט גם מלמטה עם הרגליים שלי, עם האגן שלי.
-אם אני רוצה, אני יכול לתפוס אותך עם הידיים. להתרומם על הרגליים שלי, להזיז אותך כלפי מטה כשהראש ראשון לכיוון הרצפה, ואני נעמד עדיין בתוכך. -
אני מסתכל עלייך, ואת מנסה להסתיר את הפנים שלך, כשאת מסתכלת למעלה, העיניים נעצמות.
*סטירה*
*סטירה*
*סטירה*
אני תופס לך את הפנים האדומות, והפה שלך כבר חצי פתוח, להוציא את האוויר והאנחות מתוכך.
"חשבתי שתצליחי יותר היום" לחשתי לך באוזן, בזמן שעברתי להפליק לך על התחת פעמיים.
הנשימות העמוקות נהפכו לנשימות קצרות, ונראה שקשה לך לענות.
"זאת אני, פשוט מאוד חרמנית מהבית" את אומרת את זה בקול רגיל אבל מסיימת בלחישה, כאילו לא בטוחה אם את באמת רוצה להגיד את זה.
הסתכלתי עלייך, נראית מפוחדת פתאום, לא מבינה מה יצא לך מהפה.
עצרתי את הזיון. את עוד בשלהי הרכיבה שלך, לאט לאט מבינה מה עשית.
התקרבתי אלייך לאט. לחשתי לך
"אני מבין שאת רוצה לבחון כמה את כלבה או/ו לראות כמה אני סדיסט בכלל."
לא ענית. חזרת ונשארת עם הביצ פייס שלך, אבל ראיתי בעיניים שלך, שאת מרגישה שטעית.
התרחקתי מהפנים האדומות שלך. המשכתי להפליק לך על התחת בזמן שאת באיטיות זזה על הזין שלי.
כל סטירה על התחת, אני רואה את הפנים שלך מתאמצות לא לזוז ולא לעשות שום הבעה.
"חשבתי שאת אוהבת לדבר, גאונה קטנה, מסתובבת כול היום עם הביצ פייס שלך, מחכה שידפקו אותך רק כדי שתוכלי להראות רגש מסוים."
במילה גאונה קטנה, כבר היה לך קשה להתאמץ, וסגרת את העיניים והפה נפתח מחרמנות. הראש שלך נפל לתוך האוזן והכתף שלי.
*סטירה*
עכשיו גם התחלת להאדים מבושה.
יופי. כמו שאת אוהבת.
הרמתי אותך, והוצאתי את הזין מתוכך. בזמן שהידיים שלך נשלחו לדגדגן שלך
זרקתי אותך למיטה והפכתי אותך שתהיי על הבטן.
הורדתי את החגורה, ואת שמעת אותה.
כמו כלבה טובה, התקרבת לקצה של המיטה עם התחת החשוף שלך, שהתחיל להאדים מהסטירות שלי.
סטרתי לך עם החגורה, מקופלת פעמיים, על התחת המאדים שלך, והתחלתי לראות את הסימנים עלייך.
התקרבתי אלייך ואמרתי "תגמרי אם את כל כך חרמנית מהבית, לי הרי אין השפעה נוספת כאן". לא חיכיתי לתשובה.
התרחקתי וכיוונתי את החגורה לירך הימנית שלך, ואז לפלח של התחת השמאלי שלך, ככה שאוכל לחזור על הפעולה הזו שוב ושוב כמה פעמים.
הידיים שלך על הדגדגן שלך, ואת מסתכלת עליי מהצד של הכתף שלך, מחפשת אותי, מחכה שאכניס, שוב, את הזין שלי לתוכך כשאת בדוגי עכשיו.
"לא" הפלקתי על ירך ימין שלך, "את חרמנית" הפלקתי על פלח שמאל שלך "מהבית" וחזרתי להפליק על ירך ימין, "תגמרי לבד", וחזרתי לפלח שמאל.
האנחות שלך גדלות, ואני רואה את הכוס שלך נפוח.
חרמנית קטנה ומושפלת.
"בקושי. במילים. שלך. את. עומדת" אחרי כול חבטה של החגורה, אמרתי מילה. "אז את רוצה שאזיין אותך, מטומטמת...?" עזבתי את החגורה והפלקתי לך עם שתי הידיים שלי סטירה מצלצלת ונעימה לשמיעה, על התחת שלך.
נפלת לכיוון המזרון, הידיים שלך עוד מתחת לגופך, מתעסקות בדגדגן עדיין.
הפכתי אותך, והצד הזה, הכוס, השדיים, הבטן, הירכיים הפנימיות, מאוד לא אדומים, חוץ מהפנים שלך. ומהעיניים שכמעט בוכות.
הפרצוף שלך כבר לא עומד בסטנדרט הביצ פייס שלך. תפסתי לך פטמה אחת, סובבתי מעט, הרגישות של השדיים שלך נראתה על פנייך, ועל הגניחה שיצאה לך.
*סטירה* על השד השמאלי.
"תגידי כמה את רוצה, תתחנני."
ועוד לפני שסיימתי את המשפט, כבר יצאו ממך יבבות ומילות בקשה חרמניות.
תפסתי את השדיים שלך, קירבתי את הציצים אחד כלפי השני, ליקקתי נישקתי ונשכתי כול אחד מהם.
הפה שלך זז אבל המוח שלך חרמן, אז מה שיוצא זה מילים מעורבבות, לא כל כך תחביריות ביום יום, אבל חרמנים מבינים אחד את השנייה.
"תזיין, אצבעות, כוס, פה, בבקשה, מתחננת, קצת, טיפה, רטובה, אצבעות, תזיין, פליז, אותי, החורים, , תזיין, הם, רטוב, שלי, אותי, טיפה, טיפה, טיפה. בבקשה!."
כל זה בזמן שאני מתמזמז עם הפטמות בשדיים הגדולים שלך, ואת חרמנית כל כך, וחמה מכול המכות שקיבלת.
כשאני עוזב את השדיים שלך אבל ממשיך ללקק אותם, אני עובר על גופך, על הפנים, על הצלעות, על התחת שלך, ואני מרגיש את החום עולה ממך.
היכן שחטפת את הסטירות. העור טיפה בולט, והדם שזורם מורגש. את חמה.
פיזית ומנטאלית.
את חמה, חרמנית ונוטפת. עכשיו את מתחננת.
"בבקשה! תעשה אותי. טיפה. טיפונת. טיפההה, בבקשהה..." את גונחת את המילים, ולאט לאט מתחילה להאריך אותך מפאת החרמנות וחוסר הריכוז.
את כבר לא מצליחה להתרכז. חוזרת על אותן מילים,שוב ושוב, משתדלת שזה יעזור.
הגוף שלך פועל בשבילך. זזה ותופסת. מחזיקה אותי. מתחננת באוזן שלי. גונחת ונאנחת לתוך האוזן שלי בחוסר ברירה.
יודעת שאת צריכה את הזין שלפני חמש דקות יצא ממך.
וכבר לא אכפת לך מביצ' ולא אכפת לך מפייס.
לא העיניים שבדרך כלל נשארות ללא רגש מסוים, לא השיער שמסודר וחלק, ולא הבגדים שמעלייך.
הכול מבולגן, חסר סדר, ממש לא רסטינג ביצ פייס.
הפעם אכפת לך.
השיער, הגבות מעל עינייך, העיניים שלך , הפנים. הגוף שלך. אומרים שאכפת לך.
"תהיה ותעשה אותי. אני מצטערת. סליחה"
