מפגש ראשון
"את בלחץ" אני מסתכל עלייך וצוחק.
את צוחקת ומהנהנת "יש בינינו חיבור... ועדיין..." את אומרת לי ולוקחת לגימה מהקפה, מסתירה את עצמך, נותנת לשתיקה תוקף בכך שאת כאילו שותה.
"את בדרך כלל לא שתקנית כזו" אני עוקץ אותך, ואת מעלה חיוך ליד הספל. מורידה את הקפה וצוחקת, מכאן כבר יותר נוח לך.
המשכנו לדבר, לצחוק, לשאול.
סיפרת לי על ההוא שניסית ולא הצליח לכם, על זה שהיה פשוט דוחה, על הרבה שמדברים איתך בצ'אט וזה פשוט מגעיל.
"קשה לשחרר נכון...?" אני שואל אותך על כוס תה.
"כן..." אמרת לי, מסתכלת עליי, חוששת, לא ממני, אלא מעצמך. מהפתיחות שאת מחפשת. מהעירום הפיזי והמנטאלי. השחרור...
הסתכלתי עלייך. על הקעקועים על היד שלך.
לקחתי את הכוס תה ביד אחת, ואת היד השנייה שמתי על השולחן לכיוונך, היד פתוחה והאצבעות כלפייך.
"לא נתחיל בבום. להפך..." אני מסתכל בעינייך בזמן שכף היד שלך נחה על שלי.
"אני לא אומר שנעשה הכול. אני לא אומר שנצליח להיפגש הרבה ושזה בכלל ילך לכיוונים שאנחנו רוצים." אני מחייך וגם את.
"אפילו לא נתנשק היום!" אני אומר בהפגנתיות.
את צוחקת "הו תראו אותו, איזה מכבד אתה"
"ראית מה זה, שני ג'נטלמנים בשולחן אחד, הייתכן?" אני ממשיך אותך.
מפגש שני
הציניות שלך עולה אחרי שאת מרגישה בנוח יותר "בפרופיל לא כתוב שאת חוצפנית קטנה" אני אומר לך ואת מסמיקה מעט.
"זה קורה לי אם אני מרגישה לא בנוח או שאני מרגישה מאוד בנוח. כשמדברים איתי בצאט, אני צינית ומרחיקה, אבל אם אני מרגישה בנוח..." עצרת רגע
"אז אני קצת יותר צינית, כי בסוף זו אני"
"ציניות מראה על אינטליגנציה, ככה אומרים" אני אומר ומסתכל לך בעיניים וממשיך לשיער השחור הגלי, מאחורי כל אוזן שלך.
"אנחנו כבר יושבים כאן, אתה לא צריך להמשיך להחמיא, אבל יפה שאתה בוחר לעשות זאת" את ממשיכה, מצחקקת לך מתחת לכוס כשאת לוקחת עוד לגימה.
אני מתעלם ממה שאמרת "אם את חכמה כמו שאת צינית, אז את צריכה לדעת שהציניות בסוף תנשך אותך בתחת."
"אולי אני רוצה את זה?"
"ואולי אני רוצה לראות את הציניות שלך מנסה לצאת כשהאצבעות שלי תקועות לך בפה... תנסי אותי."
את מורידה את החולצה המכופתרת ממך. את נשארת עם חזייה שחורה תחרה.
קבענו שנהיה אצלך עד שעתיים "אנחנו לקראת סיום של המפגש הזה." אני אומר את זה ומחייך אלייך בכנות.
אני קם אלייך. חצי ראש מעלייך, תופס את הצוואר שלך ומקרב אותך אליי.
אני מנשק אותך והלשונות שלנו נרטבים.
אני תופס את הכתפיים שלך בזמן הנשיקה, ומזיז אותך לכיוון הספה. את מנסה עם היד לגשש אבל לא מצליחה בזמן שאני מוריד אותך מהר לשם.
את מסתכלת עליי מלמטה.
"פעם הבאה, ארגיש אותך. אריח אותך. אטעם אותך. אכאיב לך." אני אומר ולוחש.
נראה ונבחן." מהדהד לך...
וכשאני אומר את זה... אני מתכוון לזה. בסשנים הראשונים, אני אוהב להעמיד. לבדוק.
לטייל על הגוף בזמן שאת לא זזה. בזמן שאני נוגע, תופס, צובט, מושך, מרגיש, לוקח. מריח וטועם. מרטיב ומחליק עם האצבעות לתוכך...
"אני רוצה, באמת.
אתה מרגיש לי מדויק. טוב. אמיתי." את אומרת, העיניים נוצצות.
המגף שלך נוגע בג'ינס שלי, עולה מעט, מנסה להתקרב לזין שלי.
אני נשען ויורד לכיוונך. מתקרב אלייך.
אני מזיז ודוחף את הרגל שלך עם המגף ממני, ועם היד אני מרגיש את אזור הכוס שלך, חם. אני מפסק את הרגליים שלך כשאת מסתכלת עליי. אני עובר על הקעקועים בגופך, מגיע לצוואר, ותופס אותך. העיניים שלך נפתחות. אני מרגיש את שרירי הגרון שלך מוציאים ומכניסים אוויר חלקי ורוק.
אני מנשק אותך, ועובר על הפטמות הקשות מבעד החזיית תחרה. מרגיש אותך נושמת ונאנחת.
אני מנשק את הצוואר שלך.
עולה לאוזן שלך ולוחש לך
"פעם הבאה, אכאיב לך."
אני קם
רואה אותך חצי שוכבת חצי יושבת על הרצפה-ספה. רגליים מפוסקות. הגוף המקועקע שלך. בלי חולצה. חשופה. משוחררת מעט.
רצון לעוד.
ועם חיוך גדול.