יושבת לה בקומה אחרונה. חלונות שקופים גבוהים.
מלפניה, כמה נרות נמוכים, זוהרים באור צהוב...
היא עם פיג'מה, מכנס ארוך ורוד, וחולצה קצרה מכופרת.
חתול שחור קטן לצידה, מידי פעם לוקח את תשומת הלב אליו.
כמעט ולא רואים אותם מכאן. בערך 50 מטרים והבדלים בגובה.
היא לבנה... אפשר לראות ולזהות את התנועות שלה על הנוף השקט והחשוך סביבה...
אני רואה אותה מורידה את החולצה, עוברת על השדיים והפטמות הקטנים שלה.
השיער השחור המתולתל זז, והיא מסדרת אותו, מרימה את הידיים שלה מאחורי ראשה, ומסדרת אותו אחרי שהורידה את החולצה.
שהכול יראה מצוין. יודעת אם מסתכלים עליה.
על העור הזוהר שלה, ועל השיער שנח על הצוואר והגב שלה, עד אמצע הגב, שיער מתולתל מסודר ומטופח.
היא יושבת מזרחית ומסתכלת על הנרות... מסתובבת עם הגב מצד לצד לפעמים, כך שאפשר לראות את העור הלבן והשדיים שלה.
היא מסדרת סביבה את הדברים.
נמתחת עם הידיים מזיזה דברים בחדר על הרצפה...
כמו החתולה... נמתחת ומזיזה את הידיים הרחק ממנה...
נצמדת לחלון... מסתכלת סביב... לבחון את הלילה השקט...
את העיניים הבוהות. את המבטים הרעבים.
הגוף נצמד לחלון, לזכוכית... השדיים, הבטן. הידיים מסביב לעיניים כדי למקד את מבטה החוצה.
לאט לאט האצבעות הולכת מתחת למכנס הורוד. יד אחת למטה, יד אחת על הזכוכית.
רק צריכה סימן, שהיא יכולה, שרואים, מסתכלים, בוחנים אותה.
עומדת לבדה על רקע לבן עם נגיעות צהוב.
זוהרת ובוהקת לכל מי שחפץ.
מרטיבה ונוגעת.
היא רוצה.
היא יודעת.
רק סימן לזוג עיניים.