לפעמים עם עצמי כשאני

אני חושבת לערוך טקס קבלה של הפטריה שבתוכי בצורה סמלית

יהיו בו מחוות שיש עוד לתכנן אוהבות משעשעות ומקדשות ואני אכתוב לעצמי "פאנגאי" 

המים רוחשים מתחת לפני השטח 

רקמת בשר מבעבעת.

אינכם יודעים מה יש מתחת, אין לדעת  

אלו נחשים זועמים שכלואים בתוך גופה של נמיית הכפר 

אתם מוזמנים לשבת לצפות, חלון ראשון לגיהינום 

אך אם בגב ידכם מלהטת נשיכת ארס, דעו שהשמן החם לא יודע מי ניסה להפוך בו דג.

איימי מ'אסון מהלך' מזכירה את עצמי,

מתייפחת ומתחברת.

זו שנת אבל בשבילי, שנה טובה לצמצם, לנקות ולשים דגש על גבולות

בהמשך ישיר ויותר, לקחת אחריות. בחירה במודעות.

זה קשה לבד,  וגם רוב הזמן אני במידות כאלו ושונות של שליטה במערכת .

למזלי, עם הזמן אני מגלה חמלה.

המשבר הזה יכול ללכת לעזאזל

והוא יכול ללכת לצמיחה וטיפוס למעלה

אני לוקחת עליי את החובה המוסרית.

כשאני רואה עצמי בראי השיקוף של חולות, קשות וכואבות, אני בוחרת לומר שיש ממני גם בזלזלי הבריאה, תקוותי לעודד ולטפח, לייצר לעצמי מסגרות, להשקיע בקשר ובכושר.

לעדור ביחד בגינה.

אני יודעת שמעצם היווצרותי בכור המצוקה והאילמות, אני נעה ונדה.

דמויות שונות בחיי דבקו בי כמו שדים.

צללי מאווים טבעיים שקמלו בין גלי אבק צהוב וטבעו בפסולת הזוהמה שכבר מזמן טבועה מתחת לעור ומפעפעת.

מנגנונים על מנגנונים של פיצוי והגנות, מול בני אדם רגילים הן לא נחוצות. למעשה, הן בשורש הפגיעה באחר פוגעות כל כך 

והשממה הצורחת.

מערבולת צחנה מבחילה נודפת מפי

וזו אינה דעתי האישית על כל אחד

ניחוח הרקב והתחמוצת העבשה שבמוזנחת

הרבה דברים נאמרים בצורה כזו או אחרת בידיי חוויות שונות 

- אי ישירות -

וואי איזו חולה ואני רוצה להתייחס למילה שבדרך כלל מתווספת לביטוי הזה כמשפט ולהגיד שזה אמנם נכון טכנית כי המחלה היא מקור כל הרוע אבל אני לא מסכימה עם השיפוט של זה כי הוא ממש מכאיב ולא ממש מראה מבט חומל.

מי שחולות גם רוצות להיות טובות, גם אם הן מסריחות, מזוהמות, מסוכנות לציבור, מגעילות, מכוערות, מסוכנות וכואבות

אני שמתקשה כל כך לסדר ולארגן רצף חשיבה קוהרנטי מאורגן

יודעת שאני פוגעת בדרכים רבות שלעיתים נסתרות מהבנתי כי המוח שלי מפורד כמו שקית של סוכריות קשות ישנות שאתה פותח ויש שם כמה ממתקים שווים, כמה גועל וכמה שגורמים לך לפחד

אני ממש מנסה ונאבקת לעיתים לכיוון אחד ולעיתים למקום אחר, בהתאם למי שבפיקוד.

גם הגרסאות שלי למציאות יהיו שונות בהתאם.

אני לא משקרת, אבל אני מאוד שונה מחלקים אחרים בעצמי.

מישהי אמרה שזה פשוט כך המצב כי נאלצנו להתפצל כדיי לשרוד לפחות זה מה שהיא עומרת

אז בתוך כל זה למצוא את המקום להזדהות עם דמות שמשקפת את הדפיקות אך גם תקווה בקטע הקטן המבין, המאפשר, זה דווקא דיי נחמד.

אומר את זה בתור בחור(/ה) שרוב שנותיו העבירה בניתוק רגשי חמור + זעקה סתומה לעזרה בקטע ממש פתטי ולא יעיל או מודע לעצמו 

כאילו ליטרלי מי יודע כמה מהזמן הייתי כמו תינוקת קטנה מאוד שלא יודעת לעשות כלום והיא רק כלואה בתוך המצוקה של עצמה. 

עדיין קורה לפעמים  

בקירות החוויות האחרות אחרות יש את האחרת שהיא נערה כזו קסומה ומפתה, ׳מפילה ברשתה גברים׳ אך למעשה היא חסרת ביטחון, פוגעת בעצמה תוך כדיי שהיא משתמשת בך או משמשת לך או משומשת בידך כמו טישו.

היא בחיים לא רוצה לפגוע אבל היא מונחית באשמה ופחד, אין לה הבנה נורמטיבית של גבולות בין אישיים, צרכים ורגשות... היא מרצה ומתרגלת פרקטיקות של סבל

היא מלאת ידע ותעוזה אבל גם נורא פגיעה, נפיצה, ומאכלת  עלולה להיות מסוכנת לבריאות האדם.

והסרט ההוא כזה ׳מתוק׳ עם הפי אנדינג 

אילו חוויות עוד יש בי שרוצות לבוא לדבר או שנדבר אותן או בשמן?

אילו עוד דרכים יש להציג את אותן חוויות שהן חלק מחיי ומהותי?

באילו דרכים אוכל לקדם ולפתח כל אחת מתוך הבנה, התאמה ומקום?

להתקדם 

לקבל אחריות ממקום יכול, ממקום בטוח, ממקום אפשרי.

מה עושה בריאות לאדמה? בריאות עצמי ולכם 

לכולנו, לילה טוב 💜

לפחות זה נכון

האמת היא שיש לי שינויים מאוד כבירים במידת הרגש, העושר והיכולת שאני מכניסה לחיי המין 

לאחרונה אני מרגישה כמו דג כבוש שכובס ועבר הקפאה 

חלק בראש שלי אומר שזו השנת אבל. חלק אחר אומר תירוצים 

חלק דומיננטי מבין אומר שבכלל רוב החיים לא ממש נהניתי מסקס ובוא בזמן לא יכול להתעלם מהאלטר האחרת, האדומה, שתמיד באה.

לאחרונה משהו בי שקע ואיבדתי שוב את היכולת לתת עניין במין 

כל שעליו בבית שלי זה למצוא נקיון וסדר ועבודה עכשיו 

ואני מרגישה אשמה על כך שאני אומרת לאנשים לבוא למרות שאני לא רוצה מגע איתם 

כאילו אני חייבת להם ואילו עכשיו, אפילו הסקס שלי כבר לא מרהיב ונעים 

זו ברירה שיש לי לקחת 

אחריות על עצמי והמצב 

זה קשה כשחלקים גדולים מהקיום שלך מוסתרים ונסתרים כל כך מתפישתך 

זה חלק אינהרנטי במנגנון הגנה

אבל אני מודע אליו ומנסה לתקשר

בכל אופן, משתדל.

לפעמים חושב לקחת חומר מסויים כדיי לקדם את החשק או דברים כאלו ואחרים 

כרגע חושב על הזמן שעבר מאז שציחצחתי שיניים לאחרונה ועל חבילת הפופקורן שאכלתי לבד למרות ששנאתי כל פיסה מזה

יש לי סיפור טוב לספר אני רוצה לספר לכם על החווייה הקניבלית שלי,

אולי מחר אמצא את הרגע.

לילה טוב אהובות, מאחל לי ולך שנצליח לישון בחיבור ואהבה לתוכנו חיבוקים 🐞♥️

אני נשמעת מסטול אני עייף ובגדול אחרי תקופה של 3 שבועות שלא ברור לי כמה מתוכם עברו בדיסוציאציה

בשנים האחרונות?

פעם הייתי כותבת פנטזיות מטורפות, נועזות, חזקות, מלאות גוונים ועסיס 

היום אני נותנת לך לדמיין לבד, בלי מילים.

קחי אחת 

אני לא מנשקת אף אחד זה מגעיל אותי. 

יש בחור אחד שנישקתי מתוך רצון, שפתיי בשרו הפנטו את חושיי ונתאוותי אליהן בכל מאודי.

הוא היה בטוח.

אני נגעלת מאנשים שהם לא בטוחים.

אני נגעלת מעצמי.

חוץ מאותו בחור אותו אני מכירה חלקית, ושטעמו כה משובח שבשמחה אשא אותו לאישי, אם היה הדבר רלוונטי, יש עוד אחת, כשהיא משחקת וקטנית אני רוצה לטרוף את חמאת שפתיה.

אני נגעלת מנשיקות

אני נגעלת מהרוק

אני נגעלת מהריח

נגעלת מהמחשבה

נגעלת  נגעלת ולא יועילו

כל מים רותחין  בבשרי

ועודני טמאה, תועבה, דלוחת דעת, ביסרון.

מופקרת.

לילה, יושבת לשולחן עם המחשב

בדיוק סיימתי שיחת זום על פרוייקט מיוחד בחיוך גדול ולב פתוח.

כמה חשוב זה לבוא במגע עם א-נשים אהובות ואהובים בחיים.

כמה נעים לחוש אהבה וחיוך, חיבה וחיבור אכפתיות ואפשרות.

נושא הפגישה זה חשוב מאוד ואני מעוניין לקחת על עצמי עוד הרבה אחריות בהקשר הזה, צעד צעד.

העיקר שהצטרפתי גם

מקודם היה כאן אוהב שבא לעזור 

דיברנו מראש על דברים גדולים שאני רוצה לפנות וצריך סיוע להוציא מהבית.

כשהגיע התחבקנו והתנשקנו

אני לא מנשקת אנשים בדרך כלל, והינה ממש - רציתי ועשיתי.

ראינו אחד לשני את הגניטליה בנינוחות של אנשים שחשים את האינטימיות והביטחון בניהם מבלי הצורך להגיב ישירות לאיברי המין

החלפנו מילים רבות  

בסוף הזזנו כמה דברים בבית, אבל לא הוצאנו שום דבר לרחוב

כן הוצאתי דבר או שניים החוצה  בלב, שיתפתי בדבר שיושב לי מעיק, קשר בבטן. המילים שכתב הגבר האחרון שהייתי איתו בזוגיות, ואהובי בדרכו הרכה והאוהבת עזרה לי להחזיק, הקשיבה, ליטפה וציינה באוזניי הבנות חיים בראייה מפוקחת.

תקשורת קרובה, ומחוברת.

כשהתחבקנו - זה היה מאוד.

כשהתנשקנו - עדין 

כשצחקנו- באושר.

אמרתי שכל כך נעים לי שהוא כאן, שלזה רעבתי, שיהיה כאן לצידי.

שאלתי אם זה עושה אותי לאנוכית ומנצלת

הוא ענה לי שזה עושה אותי לבודדה מאוד ואני שהרגשתי ראויה ומובנת הסכמתי בהנהון.

כשהלך הצטרפתי באיחור לפגישת יצירה עם אהובות מהקהילה הקווירית שבחרתי לתת בה חלק

יש עוד משימות ומטרות רבות לקיים ודרכים רבות לעבוד ולהשיג ואני נחושה לעמוד באתגר הדרך

הבית מבולגן וזה בסדר

זה נהדר כי הוא זז, אני זזה

וזה כיוון - העיקר להמשיך לנוע 

רגליי המקפצות בתזזית תוך כדיי כתיבה, להזכיר לי לחזור אל שורשי מורשתי הקווירית, הרוחנית, נוכחת בשונותי, פיה וכוהנת. חניכה ומתממשת בין העולמות השונים.

שאני חלק משושלת ארוכת שנים שאינה תלויה בהקשר החברתי פוליטי המצומצם של משפחתי 

גם לי יש מקום לחיבור, מגע, תנועה, אלוהית בתוכי

יש לי מקום משמעותי 

להמשיך לבנות ולטפח, לנקות נתיבי גישה ולהקים חדשים

אם שורשיי סביבתך לקויים, הכי שורשים פנימה, הכי שורשייך גם לקצה העולם.

בחיבור תגלי שבילים עתיקים

לתנועה יש תקווה ומשמעות.

אמצי שורשים לזהות חיובית

יש בך עוד ממש אוהבת אותך