לפעמים עם עצמי כשאני

בראש היא:

מי הייתה שמחה לקבל ממני שיחה שבה אני אומרת לה "היי, אני אוהבת אותך ואני רוצה שנדבר."?

ואיזו תגובה אומרת "אני"?

 

כזו שנדלקת בבוקר לאט ומאירה באורכי גל דומים לשמש 

היכן להשיג?

 

 

לארון כמובן

 

 

 

החלטתי להעתיק ולפרסם לפה את ההשתפכות האחרונה שלי.

למי שרוצה 

תהנו כמו עופות אוכלי נבלות 

 

כשאני אומר שנולדתי וגדלתי לתוך מצוקה וכאב, המשמעות של זה כל כך ענפה וכוללת שחלק גדול מהזמן אני באמת בספק שניתן יהיה בשבילי לצמוח מתוך זה לכדיי אדם בוגר, בריא ומתפקד שיוצר מערכות יחסים שוות ובריאות עם הסובבים אותי.

זה מעבר להדחקה המאסיבית, זה מעבר להפנמה של קולות הדיכוי וחוסר האונים, זה מעבר ללמידה של מודלים רעילים ופוגעים של התנהגות

זה טשטוש הגבולות, זה עיוורון ליכולות, זה פגם בכישורי למידה והסתגלות

זה שחלק עצום ממני צריך למות רק כדיי שאוכל להתחיל לנשום.

זה להשתוקק לאהוב ובדרך לא לשים לב שאני במצב ריצוי וניתוק, דבר שכמובן צורב כשהאדם מולי מדבר על גבולות שחציתי כשניסיתי לספק.

 

זה לומר על אנשים דברים כשבעצם דיברתי על עצמי אבל הניתוק שלי לא מאפשר לפנות את זה ישיר 

זה להכיר בלחץ, להרגיש שיקוף של המצוקה גואה כשאני במצב טריגרי משחזר שבו אני בתפקיד המבוגר ואלימות ששוטפת אצלי את קצות התודעה ואני נאבקת לא שוב

אבל הילדה קטנה והאילמת חיה בי כל כך חזק קרועה וזורעת צער

שרוצה להגן על כולם ולהיות מוגנת בעצמי מפניי מפניי האלימות ששטפה הכל בתוכי עוד משחר הימים מעת הולדתי

אני נתתי את כל מה שיכולתי לתת בשביל כל מי שיכול היה אולי לאהוב ולגדל את החיה 

לאט באמת לאורך שנים אני מקבלת פיסות של החלמה כל פיסת חוט נפש דקיק משחזרת קשר לעוד אשכול שששששששלי אל עצמי

וזאת אני שלי שתמיד הייתה של כולם כל כך שכל אדם יכל לומר לי שלי והייתי באה

עונה

באיזשהו שלב התחלתי לצאת

 והינה אני זז זז זז  

 

זז אני אז זז אוווו 

 

פעם הייתי

 

מרגישה אהבה בכאב

 

היום אני 

 

מחפשת מקום להרגיש כאב באהבה

 

פעם הוא גם היום והיום הוא מחר 

כלומר, כל זאת ועוד עוד גם יחיה איתי לעד

וגם כל מה שטעמתי בעבר מלווה אותי 

כמו טעם מר של יובש בפה

כמו אותה אישה מוסתת דוברת אמת ברגש שעשתה איתי חסד

כמו הנסיון המר של אבא שלי להמשיך להתקרב, להשאיר את הפתח אומר לי שבעצם אולי יש עוד סיכוי

דווקא עם כל הכאב 

אומר לי לרצות לגלות שיש לי את הסיכוי 

I WANNA BE MINE

WANNA BE MINE

wanna be mine 

לנשום את האוויר החם 

לחבק בכאב 

להתגבר

 

היום יצרתי לעצמי כלי עזר ללימוד השפה המקצבית, המנגינתית

מתוך הזבל השקוף יצרתי משהו שלא ידעתי איך לעשות לפניי

התפתחתי לללמוד

ובעצם אכן יש עוד סיכוי, אחד מיני רבים

לדרך בה עוד לא הלכתי 

אולי זה לא נגד כל הסיכויים אלא דווקא יחד עם הסיכוי שניתן לי אולי להצליח 

לבחור עם כל הכאב 

להעז לירצות 

לגלות שיש את הזדמנויות 

יחד עם כל הקושי 

I will be me

 i will be mine

i'll stand by my side 

לנשום בשלווה ביחד

לחבק אהובים

להתבגר 

 

לדעת שעכשיו זה הזמן 

זה מפחיד אבל זו האמת בעצמה 

שהתשובות הן 

לתת לי לראות 

את עצמי

לראות בעצמי

לאהוב ולדעת להיות בקול רם

לפתוח את הפה להסיט את המבט 

לראות את עצמי להורות אהבה

להאמין שאני יודעת 

להעז להקשיב לקול שבגוף

באמת

כל עוד הנר עוד דולק או משהו 

החלטתי כעת להגיד 

 

ואני בסופו של דבר בוחר-ת להסתכל ולראות וזה דורש אומץ כביר

אני מפלצת.

מפלצת אני, ומי שאינו רואה זאת אינם מתבוננים בעומק אהבת נפשי

אני גם מותק, מותק אנוכי ומתביישת אני להגיד שהמציאות שוצפת סמלים עבורי 

 

אני גם הד ועל זה הוא הוד, אשם מנותק וחרד

זאת ועוד ועליי האחריות לתקן

 נכון להיות לדאוג לטפל ולגדול 

לא יכולתי לעשות את הדרך שעברתי עד עכשיו לבד ותודה בדרך לכל המרפאים שפגשתי

תודה גם לכל הנפשות הפצועות שטלטלתן פגשה בשלי והולידה שיקוף ותובנות 

תודה לכל מי שתקשרו גבולות בקשיבות וחמלה עצמית והיוו לי מודל חיובי

תודה לכל מי שהראתה שהיא כאן ומעוניינת לשמור על קשר איתי גם אם הוא לא קושר מיניות 

ויש לי כל כך הרבה סליחות לבקש

אותן אני פותחת מידיי יום ומתעסקת מתכננת בעתיד לגשת ולדבר אותן

אבל זה בעתיד, יש עוד הרבה לעשות לפניי שיתאים בכלל לגשת להתנצל וכדאי לפניי שאעשה לפחות חלק מאוד משמעותי מהעבודה הקשה

לא כל כך טובה בלהיות בטוחה שאני עושה מה שנכון עבורי

היומיים האחרונים שלי היו נורא קשים ואפילו ולא זכרתי בכלל למה, עד שדוד שלי התקשר עכשיו והזכיר לי את מסיבת היומולדת של אחייניות שלי שהייתי בה עם אמא שלי והכל 

זה היה כל כך קשוח וכל כך קשה ומתיש ומטרגר והולם שלגמרי שחכתי 

 

בפעם האחרונה שהייתי במחלקה עברתי שחזור של פגיעה מינית באיזשהו מובן 

האיזשהו מובן מתייחס כמובן למילה 'מינית' שבחרתי להשים אותה כאן למעלה למרות שלא הייתי בטוחה איך להסביר.

בכל אופן, פעם קודמת התאשפזתי במחלקה של הגברים וחוויתי שם אתגרים בעיקר בהתחלה בתור הילדה קטנה שהולכת שם ומרגישה מאוד לבד ושלא רואים אותה, אבל זה הסתדר על הצד הטוב ביותר במיוחד עם הקורונה והכל... 

בפעם השניה הייתה קריאת התעוררות על החיים שלי.

ביקשתי להתאשפז עם הנשים, רציתי להיות מסוגלת לשבת ולדבר איתן בלילות 

רובן לא יודעות בכלל כמה הצד שלהן פורה וגדוש אינטראקציה לעומת הצד של הגברים במפה. 

בצד של הנשים תמיד תהיה מישהי ערה, יותר עמוס ויש הרבה יותר מגע והתקרבות, לטוב ולרע, דינמיקה שונה, כמובן, כל מקום והאתגרים שלו.

בצד של הנשים הייתי פרוצה במלוא תפארת הגבולות השבורים 

הייתי בחדר עם אישה שהזכירה לי את אמא שלי ואני הזכרתי לה את ביתה ושתינו היינו פגיעות מאוד אחת מול השניה ולא בקטע בטוח ומאפשר. 

שחזור של פגיעה

החיבור בנינו היה מבלבל מאוד 

 

 

הזכרונות מזה מאוד מבולבלים לי כעת, אבל אני יודעת שבאיזשהו שלב ביקשתי לעבור לחדר אחר לא זכור לי למה ואיך ומה היה המצב 

כן שיתפתי את הצוות בתחושה שלי שיש לה כוח עליי ושאני מתקשה לסרב.

ואני זוכרת משהו עמום על תקרית שהייתה דווקא בחדר החדש שהיא נכנסה למיטתי בזמן שישנתי או משהו כזה

 

בזמן שעבר מאז שהתחלתי לכתוב את הפרסום הזה חוויית העצמי שלי השתנתה מספר פעמים תוך כדיי וגם המצב הגופני.

כשנכנסתי לפה היה לי מסר ברור עם רגש וחתימת זיכרון ורציתי לשתף.

ושיתפתי במידת מה, החלק האחרון נסגר מאחורי טשטושי הזיכרון.

עד שהצלחתי לעשות את מה שצריך כדיי לשלח את זה, להוציא לפועל, חצי מזה נעלם ונותרתי לשוטט בנבכי נשמתי 

 

 

אילו שאלות הייתם מוסיפים לכזה שאלון? על מה היה מעניין חכם לענות?

דברים שהייתם עושים עם חברים בתקופת הנערות, מה הייתם עושים ביחד עם החברים שלכם? מה הייתם רוצים לעשות איתם? מה עשיתם ולא כל כך רציתם או רציתם ולא עשיתם? מה הייתם שמחים לעשות גם עכשיו בבגרות?

אילו שאלות עניינו אתכם בילדות ובנערות? אילו מעניינות אתכם עכשיו?

תגיבו לטוב או לרע תגיבו באות או מילה תגיבו בחיבוק או סתירה רק תגיבו תגיבו תגיבו בבקשה 💗

 

פעם חשבתי שאני אוהבת לראות איך אנשים מתפרקים לי בידיים בהתמסרות 

לפחות זה מה שהייתי אומרת לפניי שבגסות הייתי בועלת גברים ונשים בתחינותיהם וגניחותיהם ומיציהם הנשפכים הלאה, חורים מתרחבים ומתכווצים, עיניים מפלבלות בארובותיהן, נשימות נדחקות דרך פיות מרוגשים.

חדירה עמוקה שבאה עם הזדקקות חזקה כל כך, נרחבת לתוך הנפש והבשר 

עד כדיי שלא ראו דבר, שאיבדו את עצמם לפניי וביקשו שאקח אותם

אולי כפי שאני בעצמי לא אחזתי, אולי כפי שאני עצמי לא הייתי שלי ולא הייתי איתי

היום אני יודעת אומר. 

אינני רוצה לפרק אנשים במו ידיי, במו לשוני, בקיומי בתנועותיי

אינני רוצה להביא אותם לחלל

היום אנני חותרת להביא אנשים לקצה,  למקומות אותם לא חקרו עדיין או למתוח איתם גבולות

אינני רוצה להוציא מהם תגובות רגשיות ופיזיות כאילו היו עלי סרפד לטינקטורה או פרחי קנאביס לשמן 

היום אני חותרת לנראות ולהבנה הדדית לחיבור של לב וחיבוק שברגש

היום אני נותנת מרחב וערך לעצירה ולשהות 

היום אני לא רק מתבוננת מבחוץ מגלה עולמות כמו קולוניאליסטית היום אני מעזה לבקש ולתת לך לראות אותי להיות נוכחת ולבקש חיבוק.

אני בוחרת שלא לחדור או להחדר, לא לדחוף או לקרוע או להגמיר ולעבור דרך כל הקושי והכאב

היום אני רוצה לעטוף ולחבק את כל המקומות הכואבים ולשמור עליהם היטב

היום אני יודעת לומר שאני מעוניינת בתיווך רגשי, במגע הדדי ומתון 

בנוכחות אוהבת ביחד ועם הרגש והתודעה לקבל ולתת מקום.

והיום, כשאני נזכרת שוב בפעם האחרונה שידיי שלי טיילו על גוף של אהובה, בקולות המתוקים שנשמעו מפיה המתוק, בנוזל החם שהורעף עליי במגע ממלא את שתינו ברטוב ומחליק בצחוק ביחד

כל זה ביחד וברכות, בעדינות ובקשב ואני מודה באהבה, מודה עם הלב והגוף והראש

במתינות ולאט ובהבנה זה כל כך הרבה יותר טוב. ♥️

עכשיו מייחלת לצעד הבא 

 

שוב חרמנות לחץ? יש לי רבע שעה לקום, להתארגן, לצאת מהבית מתוקתקת לפגישה עם קרובים חשובים אחרי מקלחת והכל ואני חרמנית מתה 

רוצה עוד בטירוף עוד מגע, עוד התמסרות, עוד נעים, עוד משחקי כוח, עוד כניעה וקשב ועינוג ועוד