גם אותי זה לא מעודד שיכול היה להיות גרוע יותר.

Dreams never come true, Because in the dream ..it was easy

חשבתם שאני לא יודע, 

חשבתם ש א נ י לא יודע?!

חשבתם שאולי אני שם - היכן שאני - בגלל שאני לא יודע שאני שם,

לחשתם, עודדתם, ניסיתם בטוב ובפחות,

שלחתם אמרות של יודעי דבר, אלו שמלטפים, אלה שנחרצים,

"הרי בסוף משהו חייב להשתנות" חשבתם, ומשום מה חשבתם שה"משהו" הזה הוא אתם, אתם המשפחה, אתם החברים, אתם שקופצים לי במסך בלא רשותי.

אז הקשיבו!

אתם צודקים!,

כן, זה שאני שמרכין ראש וקורא: צדקתם!,              תמיד ידעתי שצדקתם, ואם הייתם מקשיבים הייתם שומעים אותי כבר מודה בפה מלא,

אמרתי שהצדק עימכם, ודווקא לכן דבריכם כואבים לי, אין לי מה להשיב, כשאני שומע מפיכם את הצדק הזה אני מתבייש, מובך ומלא האשמה,

ולפעמים, מתוך תבוסה אני מנסה להתכחש, מנסה, ונכשל גם בזה,

אז אנא, אל תוסיפו חטאכם על פשעי, 

זה בסדר, אני יודע היכן אני, אני יודע היכן אני אבוד, 

השאירו לי לומר את כל אותן התוכחות לעצמי, אני מבטיח שאני אעשה זאת, 

כבר שנים שאני עושה.

תקשיב, אני מובך, 

שבוע שעבר כשדיברנו אני הסברתי לך שוב (ושוב ושוב) למה אנחנו צודקים, 

השתמשתי בדמיון, בציור, בהוכחות מהמסורת, בהוכחות מגדולי ההוגים, ממלמדי וממחנכי,

השתמשתי בכל מה שעמד לי באותה שעה, במותר ובפחות, באמת, ובאמת לשעתה.. 

עמלתי קשות לשכנע אותך, אותך ואותי, שאמונתנו היא טוהר בהתגלמותו, שהיא, ורק היא, כל כך צודקת,

כל כך צודקת עד שכל מה ששמעת, כל מה שיאמרו לך, זה הבל ורעות רוח מצחיקה..,

אולי אתה אפילו זוכר את הבדיחה ההיא שמלמלתי על אותם שחושבים אחרת מאיתנו.., 

ואל תטעה, 

באותה שיחה באמת ובתמים הייתי בטוח בצדקתינו, 

בטוח, או שלפחות שכנעתי עצמי שאני כזה.

אבל היום פגע בי מישהו, אתה בכלל לא מכיר אותו, גם אני לא.

הוא לא התכווין, הוא כלל לא היה מודע לשיחתנו משבוע שעבר,

אבל הוא פשוט אמר את המילים הכואבות, הו כמה כואבות..,

הוא ציטט מאותם מסורות ממש, מאותם הוגים, כן כן, אלה שסמכתי עליהם, אלו שנסכו בי ובך ביטחון, 

הוא ציטט אותם עצמם מסבירים בארוכה ובנחרצות מדוע דעתי שגויה, 

הוא ציטט אותם, והפריך אותי, 

ציטט מילים - שבר לב - ועשה דיבורי לשטות.

אז כן, נגוזה לה אותה אמונה, אותה אידאולוגיה ומורשת.

התבדנו.

ומי יידע, אולי כשאפקח עיניי שוב, אראה בצער איך ששאר אמונותי גם נמסו להן?, 

אז סליחה ממך, אל תסמוך עלי יותר, 

הישאר שם בלא נודע, היה ספקן, צעד בחשכה, 

ואנא, ספר לי אם מצאת בך ערך כלשהו כשאתה יודע שאין לך משלך דבר,

כי אני, לבינתיים, עוד לא מצאתי בי ערך.

כשנופל האסימון.

כשנופל האסימון שפרפרים מתים,

כשנופל האסימון שורדים נובלים, 

ושכל חדש נעשה ישן, ברצונו או שלא, ברצונך או שלא.

אז זה קצת מעציב, 

טיפ'לה מעליב, 

ולכו תחפשו מוטיבציה..,

כשאכיר אותך, ככה ממש בראשית, אני ארגיש את ההתרגשות בזרת של רגל שמאל,

תנדוד שנתי בלילות, ובימים אני אחייך אל עצים ואבנים..,

החוויה תהיה כל כך אקטיבית, כל כך מודעת, ובעיקר, כל כך שטחית.. 

ואז תחלופנה שנתיים או חמש,                                ונהיה זוג ממש כמו.. אממ..,                                          כמו ההורים שלנו, 

קצת אוהבים, אולי משתלבים,

ולרוב עייפים..,

כה עייפים שאם הסקס שלנו יהיה מספק לפחות כקריאת ספר טוב, אז הצלחנו בגדול.. .

זוגיות היא מבורכת, היא תורמת, היא מספקת, היא עוגן, היא קן, היא מקום שלא נהיה בו לבד,                אבל מרגשת?! לא, ממש לא.

אז זה קצת מעציב, טיפ'לה מעליב.

ואולי גם מעט מנחם.

ילד רודף אחרי ממתקים, 

ילד לא רודף אחרי סנדוויצ'ים של ארוחת בוקר - למרות שזה חשוב יותר.

אז אפשר להירגע, מותר להניח לזה, יש לנו הזכות לחשוב בקור רוח, 

כי כולנו, אבל כולנו, עדיין ילדים..