גם אותי זה לא מעודד שיכול היה להיות גרוע יותר.

כשנופל האסימון.

כשנופל האסימון שפרפרים מתים,

כשנופל האסימון שורדים נובלים, 

ושכל חדש נעשה ישן, ברצונו או שלא, ברצונך או שלא.

אז זה קצת מעציב, 

טיפ'לה מעליב, 

ולכו תחפשו מוטיבציה..,

כשאכיר אותך, ככה ממש בראשית, אני ארגיש את ההתרגשות בזרת של רגל שמאל,

תנדוד שנתי בלילות, ובימים אני אחייך אל עצים ואבנים..,

החוויה תהיה כל כך אקטיבית, כל כך מודעת, ובעיקר, כל כך שטחית.. 

ואז תחלופנה שנתיים או חמש,                                ונהיה זוג ממש כמו.. אממ..,                                          כמו ההורים שלנו, 

קצת אוהבים, אולי משתלבים,

ולרוב עייפים..,

כה עייפים שאם הסקס שלנו יהיה מספק לפחות כקריאת ספר טוב, אז הצלחנו בגדול.. .

זוגיות היא מבורכת, היא תורמת, היא מספקת, היא עוגן, היא קן, היא מקום שלא נהיה בו לבד,                אבל מרגשת?! לא, ממש לא.

אז זה קצת מעציב, טיפ'לה מעליב.

ואולי גם מעט מנחם.

ילד רודף אחרי ממתקים, 

ילד לא רודף אחרי סנדוויצ'ים של ארוחת בוקר - למרות שזה חשוב יותר.

אז אפשר להירגע, מותר להניח לזה, יש לנו הזכות לחשוב בקור רוח, 

כי כולנו, אבל כולנו, עדיין ילדים..