גם אותי זה לא מעודד שיכול היה להיות גרוע יותר.

תקשיב, אני מובך, 

שבוע שעבר כשדיברנו אני הסברתי לך שוב (ושוב ושוב) למה אנחנו צודקים, 

השתמשתי בדמיון, בציור, בהוכחות מהמסורת, בהוכחות מגדולי ההוגים, ממלמדי וממחנכי,

השתמשתי בכל מה שעמד לי באותה שעה, במותר ובפחות, באמת, ובאמת לשעתה.. 

עמלתי קשות לשכנע אותך, אותך ואותי, שאמונתנו היא טוהר בהתגלמותו, שהיא, ורק היא, כל כך צודקת,

כל כך צודקת עד שכל מה ששמעת, כל מה שיאמרו לך, זה הבל ורעות רוח מצחיקה..,

אולי אתה אפילו זוכר את הבדיחה ההיא שמלמלתי על אותם שחושבים אחרת מאיתנו.., 

ואל תטעה, 

באותה שיחה באמת ובתמים הייתי בטוח בצדקתינו, 

בטוח, או שלפחות שכנעתי עצמי שאני כזה.

אבל היום פגע בי מישהו, אתה בכלל לא מכיר אותו, גם אני לא.

הוא לא התכווין, הוא כלל לא היה מודע לשיחתנו משבוע שעבר,

אבל הוא פשוט אמר את המילים הכואבות, הו כמה כואבות..,

הוא ציטט מאותם מסורות ממש, מאותם הוגים, כן כן, אלה שסמכתי עליהם, אלו שנסכו בי ובך ביטחון, 

הוא ציטט אותם עצמם מסבירים בארוכה ובנחרצות מדוע דעתי שגויה, 

הוא ציטט אותם, והפריך אותי, 

ציטט מילים - שבר לב - ועשה דיבורי לשטות.

אז כן, נגוזה לה אותה אמונה, אותה אידאולוגיה ומורשת.

התבדנו.

ומי יידע, אולי כשאפקח עיניי שוב, אראה בצער איך ששאר אמונותי גם נמסו להן?, 

אז סליחה ממך, אל תסמוך עלי יותר, 

הישאר שם בלא נודע, היה ספקן, צעד בחשכה, 

ואנא, ספר לי אם מצאת בך ערך כלשהו כשאתה יודע שאין לך משלך דבר,

כי אני, לבינתיים, עוד לא מצאתי בי ערך.