חשבתם שאני לא יודע,
חשבתם ש א נ י לא יודע?!
חשבתם שאולי אני שם - היכן שאני - בגלל שאני לא יודע שאני שם,
לחשתם, עודדתם, ניסיתם בטוב ובפחות,
שלחתם אמרות של יודעי דבר, אלו שמלטפים, אלה שנחרצים,
"הרי בסוף משהו חייב להשתנות" חשבתם, ומשום מה חשבתם שה"משהו" הזה הוא אתם, אתם המשפחה, אתם החברים, אתם שקופצים לי במסך בלא רשותי.
אז הקשיבו!
אתם צודקים!,
כן, זה שאני שמרכין ראש וקורא: צדקתם!, תמיד ידעתי שצדקתם, ואם הייתם מקשיבים הייתם שומעים אותי כבר מודה בפה מלא,
אמרתי שהצדק עימכם, ודווקא לכן דבריכם כואבים לי, אין לי מה להשיב, כשאני שומע מפיכם את הצדק הזה אני מתבייש, מובך ומלא האשמה,
ולפעמים, מתוך תבוסה אני מנסה להתכחש, מנסה, ונכשל גם בזה,
אז אנא, אל תוסיפו חטאכם על פשעי,
זה בסדר, אני יודע היכן אני, אני יודע היכן אני אבוד,
השאירו לי לומר את כל אותן התוכחות לעצמי, אני מבטיח שאני אעשה זאת,
כבר שנים שאני עושה.