הנה יום חדש הגיע...
אני כבר 24 שעות אחרי.
ההלם התפוגג לו, נשאר רק כאב חזק כזה בבטן.
הוא חזר אתמול, נכנסתי לחדרו והתחלתי לשוחח עימו. מצאתי את עצמי מעבירה לו את כל אותן שיחות שעד לא מזמן עברתי בעצמי...
" הכל זה עיניין של בחירות בחיים, עכשיו אתה נמצא בצומת דרכים ועליך להבין לאיזה כיוון אתה רוצה ללכת...."
והוא מסתכל עלי, מנסה להבין את מה שאני מסבירה לו.
הוא ילד מדהים, הנשמה שלו ענקית, אני רואה את הכאב שלו בעיניים ומחליטה שזה המקום שבו אני לוחצת ויודעת שעכשיו תהיה לזה משמעות.
מתחילה להסביר לו שיש לו את כל האמצעים להצליח, מסבירה לו כמה הוא הילד המדהים שלי, כמה אני מוכנה ללכת בשבילו אם הוא ילך לשם עבור עצמו.
מסבירה לו את ההבדל בין אילו שהלשינו עליו לבין האנשים פה שמנסים לגונן עליו.
הוא מתחיל לבכות... מתחיל לשפוך החוצה את הכאב, אומר כמה הוא מאוכזב מעצמו על הכאב שגרם לנו, אומר שהוא לא חשב שיגיע למקום הזה, לטענתו כל מה שעבר עליו אתמול לא משחרר אותו, הוא מפחד.... ושואל אותי: " מה יהיה עם החיים שלי?"
וזו הנק' שאליה אני רציתי להגיע.
אני תופסת אותו ומתחילה להסביר לו בקול רך את כל היכולות שלו, העולם עדיין לא קרס, הכל בר תיקון אבל......
הכל תלוי בו!!!!!!!!!
אני חושבת שזו פעם ראשונה שישבתי מולו והרגשתי את הקירבה (כאחים אנחנו עסוקים יותר בלכסח אחד את השני מאשר לתת יד אחד לשני, מה גם שהפרש הגילאים יחסית גדול)
הרגשתי את הקירבה שלו אלי, הרגשתי שהוא רוצה יד,כתף, מקום לפרוק... ונתתי לו הכל.
הבנתי שאין שום סיבה שאני אתן לחברים ולאח שהוא קשר דם אני לא אתן...
הסברתי לו שאני פה בשבילו וכל מה שהוא רק יצטרך / צריך אני אתן. אני אהפוך עולמות עבורו, הזמנתי אותו ל"השתמש" בי.
מאחר וחבר טוב אמר לי שזהו לא זמן לדמעות וכרגע תפקידי לקחת את המושכות לידיים החלטתי להשתמש בעצה זו.... למרות שלא הצלחתי לראות את עצמי עושה את זה.
אז ניערתי אותו, ניסיתי להפיג מעט מהפחד שלו ואז החלטתי לבצע שיחה כוללת עם כולם.
הוא נרתע, התחיל שוב לבכות, הפחד שיתק אותו, ביקש עוד יום.
לא ויתרתי תפסתי אותו, חיבקתי חיבוק חם והסברתי..... מהיום מתחילים דרך חדשה, דרך של התמודדות, דרך ללא שקרים והבטחתי לו שהדרך הזו קלה יותר.
ללא השקרים הכל יראה לו פשוט יותר וללא פחדים.
השיחה היתה קשה ללא ספק, כל אחד פרק את הכאב שלו מכל המיקרה אבל....
בסוף השיחה הוא הבין שלא משנה מה כולנו פה עבורו, אוהבים אותו אהבה עיוורת, מוכנים "להתאבד" בשבילו וזה מה שהיה לי חשוב שיבין.
שיבין שפה זה הבית, פה המקום לפרוק את הטוב ואת הרע, פה מקבלים אותך בדיוק כפי שאתה מבלי לשפוט, פה רוצים שתגדל לחיים טובים, לשלמות, פה נמצאים כל אלה שבאמת אוהבים....
מיותר לציין שאף אחד מאיתנו לא ישן שנת ישרים הלילה.
המשפט: " מה שלא הורג אותך מחשל אותך"
קיבל אצלי עוצמה אחרת.
אחרי מה שקרה הסתכלתי על החיים שלי בכלליות ...
על מה אני בוכה?
אהבה?
עבודה?
הכל פתאום קיבל פרופורציות, כל דבר נכנס לקוביה שלו, הרי מה שחשוב באמת זה:
שנקום בבוקר, בריאים , שלמים ולאנשים שבאמת אוהבים אותנו.
אני רוצה להודות לכל אותם האנשים שהראו את הנכונות שלהם להיות שם עבורי, אני מתנצלת בפני אלו שקצת הרחקתי ממני, אני בטוחה שהם מבינים שהייתי זקוקה למעט זמן ואוויר לנשימה!
אוהבת את כולכם
}{
מזל טובבבבבבבבבבבבבבב ליהלומהההההההההההההההההההההההההה
יש לך היום יום הולדתתתתתתתתתתתת
חולה עליך יפהפיה שלי
עד 120
}}}}}}}}{{{{{{{{
לפני 18 שנים. 9 במרץ 2006 בשעה 8:45
