קשה להיות הבת הטובה, התומכת והדואגת שתמיד שם.
קשה להיות החברה הטובה שמבטלת את עצמה בכדי לגרום לכם להרגיש טוב עם עצמכם.
קשה להיות העובדת החרוצה שלעולם לא נותנת למצבי רוחה להשפיע על עבודה.
קשה להיות הבת זוג המושלמת שיודעת לקרוא את מחשבותיך ולפעול על פיהן.
כן, זה קשה! ואני בטוחה שפספסתי עוד נק' פה ושם...
אולי ההכרה בעובדה שלא תמיד אני יכולה לרצות את כולם, זו סוג של התבגרות מאוחרת...
אולי סופסוף אני מוכנה לשמוע את המשפט " שנולדת אף אחד לא הבטיח לך גן של שושנים" שאימי נהגה לומר לי ברגעי משבר ולהסכים עימו....
אז כן, אחרי מספר ימים של חשבון נפש אני מוצאת את עצמי שוב מתנצלת.
ההבדל היחידי הוא שזו התנצלותי האחרונה בעיניין הזה.
אני מתנצלת בפני כל אותם אנשים שלפי דעתם איני נוהגת בהם ועימם כפי שהיו רוצים שאעשה.
זו התקופה שלי!!
כמו לכולכם גם לי יש את הרצונות שלי.
אני מחליטה להוריד ממני את כל הקשיים שערמתי על גבי וללכת לכיוון הטוב שלי.
תודה לחבר טוב ששוחח עימי היום והאיר את עיני במשפט אחד:
"מי שבאמת חבר טוב שלך ידע לשמוח בשימחתך ולקבלך בצערך.."
הרי אני תמיד ידעתי לקבל את כל אותם חברים מבלי לשפוט את התנהגותם בתקופה זו או אחרת...
גם לי מגיע.....
אז מפה אני מודה לכל אלו שבוחרים למרות הכל להיות לידי.
ולך... תודה ענקית שאתה לצידי. אין לי מספיק מילים לתאר כמה אני מעריכה את דאגתך, תמיכתך ואהבתך.
עם המון אהבה לכולם
אני
}{
לפני 17 שנים. 15 בפברואר 2007 בשעה 11:55
