יום רצוף התמודדויות בתום שבוע שאין לתארו.
ודוקא היום, בקצה קצה קצה כוחות הנפש שלי, בדיוק איפה שהתשישות והעצב והדאגה והגעגוע כבר פורמים את כל התפרים שמחזיקים
דוקא היום פסע לעברי מישהו שלא ראיתי זמן רב ופרש אליי ידיו לחיבוק ואני, שמיומנת כבר תקופה בחיבוקי-שִׁיבָה מבצעיים, הגשתי לו גוף אדיש וחיבוק נטול-כל
ודוקא היום הפתיעו אותי זרועות איתנות ומגען הבלתי מתפשר ותנועתן המאמצת חזק וקרוב
והלם בי חוּמו של החיבוק
והגוף שלי שהותקל חזיתית קפא, נאטם והחל מיד מחלץ לאחור
ובכז
לרגע אחד מרסק הייתי אסופה
ועטופה
ולשניה אחת מהדהדת השכָמות שלי נשענו על אמות ידיים ולא על אויר
אלוהים זה היה ככ נורא ומתוק ומטלטל שכמעט מעדתי לתוך הפיר הזה, כמו בולען שנפער בלי התרעה מתחת לרגליים שלי, שאם לא אאבק בו יבלע אותי לקירבו ואני אמות מרוב
ולא יכולתי להרשות לי זאת
בשום אופן
ומיד קישחתי את גופי ופיתלתי אותו החוצה אפילו שהוא התחנן להשתחל פנימה ולהתחפר בחזרה ובכל הכוח שלי נחלצתי מהתופת החמימה
והמסוכנת הזו.
ולא יכולתי להפסיק לבכות.
