לפני שנתיים. 21 בספטמבר 2022 בשעה 18:07
כל הבקרים, כשהייתי יוצאת אל החושך, רוח חמימה היתה מלטפת אותי, מלטפת ממש
כזה מין רגע עדין של נעם
והיום בפעם הראשונה רוח קרירה דקרה את העור החשוף.
אפילו החום זולג ואוזל
הכל מפנה לי עורף והולך ממני.
והרגע הזה ביום שתמיד בא משומקום ותוקף במפתיע: אתה לא בחיים שלי יותר. וואו.
ומיד אחריו הידיעה ספוגת הבושה: כמה מהיר מחית אותי מעל חייך, כמו שמנגבים בגב היד כתם קטשופ מזוית הפה.
