אני חושבת
שלימדת אותי משהו על החוויה שלך, על איך זה מרגיש להיות אתה, לרגע
לימדת אותי איך זה מרגיש להישמט ברגע
איך זה להיות לא-ראוי-דייך בכדי שיאחזו בידך לעוד רגע בטרם ילכו ממך
איך זה מרגיש כשמי שפנה ממך עשה זאת כה חד ומהר וקולך לא נשמע ואתה היית כה חסר משמעות ברגע הזה, מה שגרם לך להבין עד כמה אתה חסר משמעות לא רק ברגע הזה
לימדת אותי איך מי שהסב את ראשו ממך ברגע, כבר אינו רואה אותך עוד, באופן טוטאלי ובלתי נתפס
לימדת אותי את התדהמה שבאה עם זה, ואז את העלבון, הכעס, העצב, האשמה, הפגיעה, החורבן, ההבנה אחורה, וקדימה, הסדק בנפש. זה שנשאר.
לימדת אותי איך מרגיש הקור שמשתרר שניה אחרי שהלכו ממך בחטף ואיך מרגישה הבושה ומה ממך לקח מי שהסתובב והלך
אתה יודע,
היית יכול לספר לי על כך 🤍
לא היית צריך להדגים לי על הבשר.
והנה מה שאספר אני לך בשקט, בקול רווי כאב ואהבה:
לא מכסים מערומים שלך
באמצעות פיסות עור של מישהו אחר.
אני לא מצליחה להגליד.