ואין יותר גבעול חולם על שיבולתו

גַּם לַתְּפִלּוֹת - תִפְרַחַת וְשַׁלֶּכֶת
וְיוֹם אַחְרוֹן שָמַט אֶת כָּל כְּתָרָיו.

כָּל הַשְּׁתִיקוֹת חָזְרוּ הַיּוֹם אֵלֶיךָ 
כְּשוּב יוֹנָה בְּאֵין עֲלֵה-טָרָף.

וְנָכְרִיָּה הַשֶּׁמֶשׁ הַמַּשְׁכֶּמֶת 
וְסַהַר קַר מַקְשִׁיחַ וְנִפְחַת

וְכֹה הוּמַךְ וְכֹה צָפַד מִקֶּמֶט 
כָּל שֶׁתִּמֵּר וְשֶׁהָיָה אֶחָד.

כָּל עִתּוֹתַי – תִּשְׁבֹּרֶת יוֹם וָלַיִל 
כָּל מִלּוֹתַי הָיוּ לִי לְזָרוֹת

וְלֹא אֵדַע: מִגֹּדֶשׁ יְבוּליךָ
מַה לְּהָבֵר שָׂדִי וּמַה לִּזְרוֹת?

שָׁוְא שִׁלּוּחֵךְ יוֹנַת-מַבּוּל מִלֶּכֶד: 
חָזַרְתְּ אֵלַי בְּלִי סֵבֶר וְחָרוֹן.

גַּם לַתְּפִלּוֹת - 
תִפְרַחַת וְשַׁלֶּכֶת. 

גַּם לַיְבוּלִים 
מַגִּיעַ יוֹם אַחְרוֹן.

(יום אחרון. אברהם שלונסקי. שר: אריק אינשטיין)