אוטוליזה

לפעמים גם הניסיון הכי גדול להיות אופטימיים לא מצליח..

אולי זה שיעור..

אבל די זה כבר יותר מידי, אפילו בשבילי, מחכה שהצבע במסך ישתנה..

💔

אתה יודע..

אתה פשוט יודע שאני רוצה אותך..

אבל אני אוהבת לעשות לך את הטיזינג הזה, ילדה תמימה שלא יודעת על מה אתה מדבר.. 🤭

אז בוא תתפוס אותי..

אני לא אומר לך את זה עד שלא תגרום לי..

עד שלא תדחוף את היד שלך עמוק לתוך הנשמה שלי ותצבוט לי את הלב בפנים,

בוא תתפוס אותי

ותמעך אותו ביד שלך,

תחזיק חזק ואף פעם לא תעזוב,

בוא תתפוס אותי

תחזיק כל כך חזק עד שהוא כמעט יישבר,

רק אם תתפוס באמת.. חזק..

אהיה חייבת לספר לך..

לספר לך איך בא לי שתוריד אותי לברכיים,

ומילדה קטנה שאתה צובט לה את הלב,

ולוקח..

תהפוך אותי לזונה הקטנה שלך..

ולוקח..

שאתה צובט לה את הפטמות והדגדגן,

ולוקח..

והיא מרטיבה לך את הידיים..

אם תצליח לתפוס אותי באמת, 

אתן בלי שתצטרך לקחת..

אבל עד אז..

אני ילדה תמימה 🤭

בוא תתפוס אותי…

אני עוד לא מעכלת שזהו.. בלי לשים לב הראש שלי שוכח וגורם לי לתכנן את מה שכבר לא קיים.. 

משתדלת לא לשפוט את עצמי, להגיד על סיטואציה כזו  מבאסת, זה יהיה ממש ממש בעדינות.. 

אבל בהתחשב במה שקורה במדינה זה כלום ושום דבר.. 

וכן אני מה זה באכילה רגשית..

אז התזונה שלי היום הייתה כזה (ובואו נגיד שאוכל לא היה חלק מהתפריט היום):

קפה עם שוקולית 

4 עוגיות ״פינוקיות״ טורטית (כל קשר בין זה לטורטית מקרי בהחלט חחח אבל לא רע..)

שקית אישית של צ׳יטוס גבינה

פרוסת גבנ״צ 9%

פרוסת לחם עננים עם טון נוטלה

ולקינוח גם פיצחתי חצי כוס גרעינים  

תחושה של בור שצריך למלא.. 

אבל הוא לא מתמלא אף פעם.. 

ובו זמנית תחושה מגעילה של צורך להקיא כל הזמן.. 

אולי זה גם חלק מהתהליך..

 טוב שיש ספינינג לנקות קצת את הגוף מהג׳אנק ואת הראש ממחשבות..

חמישה שבועות של מסע..

היית אבל עוד לא לגמרי..

לגלות שאתה כבר לא כאן אחרי ציפייה כל כך ארוכה..

לראות את האכזבה על כל מי שידע וציפה גם..

היית רק חמישה שבועות, אבל תהיה חלק ממני לנצח 

💔

ותודה לעכבר מלבנון על השכמה לצלילי מוזיקה מרגיעת לבבות, תמיד אהבתי ריצת לילה לממד,

זה נחשב ספורט לדעתכם? 🤔

איי איי איי נסראללוש.. נחכה שצהל יגיע גם אליך, ונחש מה היום זה לא לבנון השנייה, כשהם יגיעו אליך הבונקר כבר לא יעזור לך,

רק נקווה שהמדינה שלנו תשתה קצת מיץ אומץ בזמן,

לילה טוב בתקווה לשקט 🫶🏼🌻

אחר אידאל היופי..

כמה כבר כתבו ודיברו וטחנו.. אבל קפצה לי פרסומת להלחמת ריסים, כן ריסים מלאכותיות שמדביקים כל חודש זה נהיה הטרנד החדש עכשיו.. אני מודה שזה נראה לי פשוט הזוי..

מרגיש לי שאולי באמת הגזמנו..

זה פשוט נושא שקיים כל כך חזק ביום יום שלנו, אי אפשר להתעלם מזה.. מודל היופי 

ועלתה לי מחשבה קצת מצחיקה, איך אנחנו אוהבים להיות נוסטלגיים ולחשוב כמה טוב היה פה בעוד שאנחנו בעצם מתנהגים בהיפך הגמור..

גברים אוהבים להגיד כמה נשים היו יפות טבעית פעם, ואיזה יופי היה לפני עידן ההזרקות והניתוחים, ובפועל אנחנו כולנו ממשיכים באותה מגמה שרק הולכת ויוצרת פעם גדול יותר ממה שהיה פעם.. 

אנחנו כנשים מדברות על איך אנחנו מתגעגעות לגברים שלא היו מורידים שיער ועושים גבות שלא משרטטים את הזקן ועושים טיפולי פנים.. מודה שגם אני חוטאת בזה ומעדיפה ״איש מערות״ ״גבר של פעם״ 🤦🏼‍♀️

אבל לאן בעצם אנחנו הולכים? 

אני עצמי נכללת בקבוצה, מודה שהזרקתי את השפתיים פעמיים בחיי, דיאטה מידי פעם, אני מטפלת בציפורניים ברגליים ובידיים כל שלושה שבועות, גוונים בשיער, הלבנת שיניים, טיפולי פנים וכו׳, לייזר כמובן.. 

ולפעמים אני מנסה למצוא תשובה לשאלה למה אני עושה את זה? ואני מודה שלא תמיד פשוט לענות על זה..

אני אוהבת את זה אני מודה כשנופלת לי ציפורן ארוץ לתקן אותה, אבל אני לפעמים תוהה מתי נעצור? אני מודה שיש הרבה דברים שכבר נראים מגוחך לטעמי.. 

קראתי מאמר שאומר שההגדרה לנורמלי/משוגע, היא לא חד משמעית אלא הגדרה שמשתנה בהתאם לתקופה, לחברה ולמקום בו נימצא, וואלה מתחברת מאוד.. במקום אחד לאכול כריך עם שינקין ומוצרלה נחשב נורמלי לחלוטין, ובמקום אחר תיחשב ללא נורמלי.. 

באמת יש עניין של תקופות כשהייתי ילדה ציפורניים ואיפור היה לגמרי קו אדום וזה היה רק לפני 12 שנים שהייתי בת 15.. נחשבתי צעירה לזה מידי..

לעומת זאת היום בנות בגיל הזה כבר עושות הכל 🤷🏼‍♀️

זה גרם לי לחשוב על זה שאין גבול.. הכל תלוי בחברה שלנו, במה נחליט לנרמל, לקבל ולהעביר הלאה.. 

לא מקנאה בנשים של דור העתיד.. נראה שזה הולך ונהיה בלתי אפשרי.. 

אנחנו כאלה מוזרים.. 🤷🏼‍♀️

אנחנו רודפים אחרי הגשמת פנטזיות..

מלמדים אותנו כמה חשוב להגשים כמה שיותר כבר מגיל ילדות..

וגם פה, הרי כל המקום הזה סובב סביב פנטזיה..

אנחנו כותבים את הפנטזיות שלנו.. מחפשים מקום לשחרר אותן לעולם

אבל האם כל פנטזיה כדאי שתבוא לידי מימוש? 

אממ התשובה שלי לא חד משמעית..

אבל אני נוטה לחשוב שלא..

לפעמים פנטזיה מתוקה רק כשהיא פנטזיה, מדומיינת בראש..

הרבה פעמים המציאות שונה מהפנטזיה, ויש מקרים שבהם נישאר עם טעם מר..

מצד אחד נחמד לממש, כיף לצבור חוויות גם אם הן לא בדיוק כמו שחשבנו שיהיו..

אבל מנגד, בראש שלנו פנטזיה היא דבר כל כך מושלם ובלתי אפשרי, שלמציאות לפעמים פשוט קשה לעמוד בציפיות.. 

אז אולי כדאי שלפחות בחלק מהמקרים ניתן לעצמנו להפליג בדימיון ולשמור לנו את הפינה הזו בראש, 

כשהכל מתמלא ברעש להשאיר לעצמנו מקום שלמציאות קשה לעמוד בסטנדרטים שלו..

פנטזיה זה קטע ♥️

אני מודה שזה לא מפחיד אותי.. 

תמיד ששואלים אותי אם אני מפחדת משינויים ואני עונה שלא, יש הרמת גבה..

אני אוהבת התחלות חדשות! 

זה אחד הריגושים הגדולים,

זה עוד שכבה של גילוי עצמי, 

זה התמודדות חדשה מול עצמך,

וזה הכי פאקינג פרששש כזה, כמו התחושה של אחרי מקלחת מרעננת,

אני לא פוחדת,

להיפך..

זה מרגש אותייי,

מסקרן אותי,

מושך אותי,

קצת כמו התאהבות כזה שקשה להירדם מהתרגשות ולא אוכלים הרבה.. שזה נושא בפני עצמו,

חשבתם על זה שאנחנו פאקינג מקבלים אנרגיה ממקור אחר שהוא לא מזון? זו תופעה משוגעת בפני עצמה

וזה חלק מהגשמת חלומותתת! 

אני מחכה לגלות את ההמשך

כמו ספר שאני קוראת בשקיקה ולא יכולה לעצור מהסקרנות, מתה לדעת מה קורה בסוף אבל מצד שני לא בא לי שהוא ייגמר..

סגרתי דלת אחת, ופתחתי אחרת,

אבן הדרך הראשונה בשביל להגשמת חלום.. 😇

נעלמתי.. ועכשיו אני פה

ולא יודעת איך זה אצלכם אצלי שאני נעלמת זה מסמן שאני בתקופה טובה בשונה ממה שחושבים לרוב..

ברור שלא תמיד אבל לרובבב..

כל כך טובה שאני לא מוצאת זמן לכתוב..  

כאילו אני יכולה לכתוב אבל מה אני אבוא להוציא לכם את העיניים ולספר לכם איזה כיף לי שאני בפאקינג איזה חוף בקו טאו משנרקלת עם כרישים? אני בחורה צנועה.. ומתחשבת.. לפעמים 😉

וואו זו הייתה בריחה מושלמת לרגע מכל הטירוף..

בכל מקרה שאני נעלמת, אל תדאגו לי אני בטוב 😍

אז מה אני באה לספר לכםםם, יש גן עדן, קיים! פה עלי אדמות..!אני אומרת לכם.. הייתי שם חודש שלם! אבל אם תשאלו אותי זה הרגיש כמו חלוםםם שהתחיל ונגמר ברגעעעע😭😭

!!! Heaven is a place on earth

והים

והבננה רוטי

והנוףףףף הלא אמיתי, כזה שרואים רק באנימציה 

ופאד תאי

והלטאות כוח באמצע הרחוב 😂

טוסט מפוצץ מוצרלה בסבן

מסיבות על החוףףף עד אור הבוקר

ושיזוףףף מי ידע שמיונזית כמוני יכולה להשתזף ככה

והצלילות שםםם אלוהים 

ותאילנדים גנובים מסכנים את החיים שלהם במופעי אש

ופרייד רייס

וצמותתת של מינימום ריהאנהההה

וקופים בכל מקום 

ועצי קוקוס על חוף שנראה כמו גלויה

וסלט פפאיה

והשקיעות הכי יפותתתת שראיתי בחיי

ואננס חתוך בצורה יפה מכדי להיות אמיתי

ושייק אבטיח

ומסאזזזזז כל יום כל היוםםם

וסנאים מתוקים על עמודי חשמל

וואי על הגלידת קוקוססס

ומנגו סטיקי רייס

ולישון בבקתה צפה על אגם באמצע הג׳ונגל! 

ובננה רוטי (כן כתבתי פעמיים!)

והכרישיםםםם לראות פאקינג כרישים בטבע! 

וסופלה ב7/11

שמישהו ימציא כפתור שיחזיר אותייי!!! 

מה אני אגיד לכם פתאום אני מבינה את החוקרים בנשיונל, שווה להסתכן בהכשת נחש או איזה ביס מתנין או כריש בשביל כל היופי הזה..

לא יודעת איך מסכמים את זה.. חזרתי לפני שבוע ואני עדיין מנסה בכל כוחי להחזיר את הראש שלי..

אבל הראש איף איזה ראש מתעקש להישאר בג׳ונגל, חול לבן, מים תכלת, שייק אבטיח..

ראש דפוק מה נעשה,

קאפונקה על הכל, מחכה כבר לפעם הבאה😭🌴♥️

אתם כבר יודעים שאני אוהבת לעולל קונדסים 🤭

אוהבת להוציא אותך מדעתך,

להוריד מהפסים,

להטריל,

להוציא ממך בכוח את המפלצת,

החיה,

זו שמגיעה שאני מתאמצת לקרוא לה,

זו שמסתכלת עליי מקרוב,

ואתה מנסה בכוח להסתיר אותה בפנים,

להישאר קר רוח,

אבל אחרי כל כך הרבה קונדסים ותעלולים גם אתה כבר לא מצליח, זיעה קרה שוטפת לך את המצח🥵

והנה היא פה,

בוחנת כל תנועה,

מסתכלת לי ישר לתוך העיניים,

עם נשימות כבדות,

פרצוף זועף,

וסקסי שאני לא יכולה לעמוד בו..

דרוכה,

מלטפת עם השוט,

מנשקת עם הידיים,

זו שכל המהות שלה היא אני,

סובבת סביבי,

רק בשבילי..

זו ששומעת רק אותי,

והקול שלי נוגע בה,

מגרה אותה לצאת החוצה..

בראטיות נהנות יותר 😈💋