אוטוליזה

אתה אדם בעולם,

שמכיר עוד אדם בעולם,

אתה בטוח שלא חסר לך כלום,

טוב לך,

אתם מתאהבים,

ואז פוף..

זה נגמר..

ושוב כל אחד הוא אדם בעולם..

די פשוט..

חזרנו לנקודת ההתחלה..

אבל פתאום כן חסר לך..

ריקנות..

הכל חזר לקדמותו..?

בערך..

הכל חוץ מהלב..

פתאום כן חסר.. 

לקח לי זמן לנקות את הלב שלי מהסימנים והצלקות שהותרת..

הסכמתי לך לסמן אותי בכל מקום אחר מלבד הלב,

ולמרות ההבטחות דווקא אותו בחרת לסמן ולצלק..

אבל למה? 

היה לך את הכל, רק עליו היית צריך לשמור..

טונה אמר וצדק ״אין דרך קלה לשבור לב..״ 

אבל יכלת לבחור באחת קצת יותר רגישה..

בחרת בדרך הקלה..

בשבילך..

לברוח..

כמו כל פעם שגילית שאתה אנושי ומרגיש..

אני יודעת שתחזור..

מכירה אותך כבר.. 

אבל איזה מזל שהפעם הלב שלי כבר נקי..

איזה מזל שהחור שהיה בצורה שלך..

התמלא בצורה שלי..

ועכשיו הוא שוב שלם..

קצת מצולק..

אבל שלם 

החיים נמשכים..

הפעם, עם לב נקי 😊

חייב קצת לאווירה:

״שתחררי קצת..״

זה מהדברים שנוהגים לומר לי במפגשים חברתיים/שיחות ובעצם כמעט בכל תחום בחיים שלי.. לפעמים זה מבאס..

אני לא יודעת איך עושים את זה.. זה לא נשלט..

אני לא משוחררת.. אני פאקינג חולת שליטה משוגעת..

לא תראו אותי שותה ובטח לא שיכורה..

מעולם לא נגעתי בג׳וינט.. 

אני פריקית של שליטה.. זה בדנ״א שלי, זה חלק ממני, זו אני..

זה מה ששומר עליי שפויה..

אבל זה גם הבסיס למשיכה לכל העולם הזה של הבדסמ..

אני לא משוחררת.. אני סייקו של שליטה.. 

מעטים אלו שיידעו להביא אותי למצב שבו אני ״מוותרת״ על השליטה שלי..

למעשה עד כה רק אחד הצליח.. 🤷🏼‍♀️

עברתי חוויות שהפכו אותי להיות כזו,

אני לא סומכת על אף אחד..

זה מרתיע כל כך הרבה אנשים לראות שאני כזו..

אבל למה?? 

ודווקא בגלל זה אני נשלטת.. 

הצורך הזה בחופש.. 

הצורך הזה בלהעביר את האחריות סוף סוף למישהו אחר ולנשום שנייה..

הצורך העמוק שיבינו ולא יירתעו..

צורך להשתחרר..

הלוואי שלפעמים הייתי יודעת להיות ״טרף קל״.. 

שלפעמים הייתי דעתנית פחות.. חכמה פחות..

היפה והשותקת שלא חושבת יותר מידי..  

אולי הכל היה קל יותר, לפעמים..

הכל התערבב ונהיה מטושטש..

קשה לקחת החלטות ככה..

לא יודעת מה אני רוצה ומה כבר לא..

מבולבלת.. לא החלטית..

כל יום רוצה להחליט משהו אחר..

פתאום בא לי לשנות.. 

בא לי ללמוד.. אולי בא לי להחליף מקצוע?  

התחלתי להתאמן כדי להרגיע את הנפש ומפה לשם התחלתי תהליך חיטוב וירדתי 8 קילו בחודשיים האחרונים.. בלי להיות שמנה פשוט כי אני על התפריט כמו סייקו ומבלה בחד״כ שעות נוספות.. הבונוס, נהיה לי אס של מתאמנות כוסיות מהאינסטגרם..

מרגישה שמשהו משובש לי..

נאבד לי.. 

זה הולך להישמע מתנשא אבל אני לא יכולה להתווכח עם רגשות נכון?

מרגישה שהשגתי הכל מוקדם מידי בלי להתאמץ הרבה..

זוגיות מהתיכון וחתונה, עסק, לקנות דירה, משכנתא..

טפו טפו חמסה שום בצל הכל זרם..

אז מה עכשיו?..

החברות שלי עדיין רווקות סטודנטיות.. מרגישה בת 40 😫

מה עושים מכאן? 

כאילו חזרתי 5 שנים אחורה לגיל 22 🤦🏼‍♀️

ואיזה גיל מטומטם זה, כאילו גיל טיפש עשרה על סטרואידים..

אני צריכה את הטיול אחרי צבא שלי שמעולם לא התממש הודות לקורונה.. ואת הטיול לתאילנד שלי שמעולם לא התממש הודות לחמאס.. טנקס לייף 

אבל לא באמת יכולה לטוס כי אחי הקטן עדיין בעזה..

ואין מצב שהנפש שלי תהיה שקטה עד שהוא לא בבית..

אולי זה הכל בגלל המלחמה? 🤷🏼‍♀️

לפעמים מרגישה סתם דפוקה שיש לי הכל ואני מתלוננת..

ומנגד אני מרגישה בכלוב זהב..

למה לא עשיתי קצת טעויות? בא לי גם לקבל קצת שריטות..מרגישה כמו תינוק עטוף בצמר גפן מתוק.. עדיין בבועה שלי היא עוד לא התפוצצה.. 

מסוחררת..

לא יודעת מה עושים מכאן..

מרגישה כמו ג׳וני מהשיר..

סחרחורת.. 

ניסיתי באמת שניסיתי..

השתמשתי בכל הקלפים שהיו לי וזה לא עבד,

הכנעת אותי.. בלי שאפילו פגשתי אותך..

אותי שתמיד צוחקת למי שרק מנסה בפרצוף..

ובינתיים ביקשתי ממך לקחת מרחק..

כי אני לא מאמינה שזה הדדי (חוסר ביטחון דפוק שכזה..)

או אולי פחד להיפגע 😑

או שבאמת זה לא הדדי?

איף מרגישה דפוקה..

ועכשיו לא משנה לאיזה מקום אני הולכת,

עם מי אני מדברת,

וכמה שאני לא מנסה,

לשכוח אותך אני פשוט לא מצליחה..

אז פשוט החלטתי לשנוא אותך..

כי אני אוהבת אותך?

אבל ממש שונאת

ממש 

ממש 

שונאת?

אוהבת? 

אוף 🫤

מזכיר לפי קצת את תיאטרון רוסי..

הרי לכולנו ברור שהוא כתב את זה נטו מתוך אהבה, הוא פשוט פגוע, וזה אחד השירים היפים ואביתר בכלל..

קיצר הבנתם נו אני לא טובה בלדבר על רגשות.. 🥴🌼

I would be your girl
We keep all our promises
Be us against the world

In another life
I would make you stay
So I don't have to say
You were the one that got away
The one that got away

גם מדייקת וגם איזה יפה היאאא ❤️

אני אחכה עוד הרבה שתשלח לי כבר הודעה??.. 

ולא אל תגידו לי לשלוח לו.. לא בא ליייי..

כן, אני ז… צומי, 

זכותייי

ביי 🫶🏼😇

תסלחו לי אם זה ייצא לא מובן, זה בגלל ההתרגשות 🥹

כבר חודשיים וחצי שאחי הקטן לא היה בבית, כן מה07/10,

כמעט 50 יום שהוא היה בעזה ולא היה לי שום קשר איתו,

ומה שהתחולל בלב שלי בכל אותם ימים, אני לא יכולה לתאררר במילים! 

מה הוא אוכל? הוא ישן? מתקלח? יש לו מספיק גרביים ותחתונים? וגם אם יש לו יש לו בכלל מתי להחליף אותם? זה מחשבות שנמצאות שם כל הזמןןןן..

כמה סיוטים בלילות, צעקות ובכי מתוך שינה, נשמע כמו תסריט מוגזם אבל זו הייתה המציאות שלי, לא הצלחתי לישון! 

והיום סוף סוףףף פעם ראשונה שהוא התקשר שוב אחרי 50 יום!!! כבר פחדתי לשכוח איך הוא נשמע!

לשמוע שאחי הקטן היה בשג׳עיה ורק חודש שעבר חגג 19, אלוהיםםםם.. תודה ששמרת לי עליו והוצאת אותו משם בריא ושלם!

לפחות אחלה מתנת יום הולדת סידרו לך, קיבלת את האדומה בלב עזה, כמה חיכית לקבל אותה! ❤️

לילה שלם הם הלכו ברגל עם כל הציוד עד שהגיעו מחורבות עזה לארץ המובטחת.

מחר הוא בא הביתה ואנחנו מכינים לו קבלת פנים מטורפתתת מלאה בחום ואהבה ובכל האוכל שהוא אוהב שזה בעיקר צלעות וסטייקים 😂😍

תקשיבו, השנייה הזו שהוא מתקשר, וראיתי את השם שלו על המסך של הטלפון!!! אני לא יכולה לתאר לכםםםם, האוויר חזר לי לריאותתת בשנייה! 

הלב שלי חזר לפעום!!

הלוואי שכל החיילים שלנו יזכו לשמח את המשפחה שלהם כמו שאחי שימח אותנו!!! ❤️

הלב שלי שוב פועם, ומחר כשאראה אותו הוא גם יהיה שלם 🥰

מוקדש לאחי ולכל הלוחמים שאני אוהבת בלי להכיר:

שאני אוהבת אותך,

זה ממש לא כי אתה

חכם

מצחיק

או חתיך 

זה נחמד..

אבל זו לא הסיבה..

זה פשוט בגלל מה שאתה עושה לי להרגיש עמוק בלב..

ועמוק בתחתונים..

😋😈

שתחזור כמו רוח סערה..

שתדחוף את היד הזו שרק מלהסתכל עליה אני נמסההה, כי באמת שאין דבר יותר סקסי מיד גברית גדולה,

ישר לתוך החזה שלי

לתוך הלב

ותקרע אותו החוצה מתוכי

כי כשזה אתה אני הכי שלמה כשאני קרועה

תלחץ עליו חזק 

תירק

תשחק

תלטף

רק אל תשכח לשמור עליו

שיהיה שלך

כמו שאני שלך

ככה בא לי להיות מסורה.

מתמסרת.

צורך כזה.

❤️

ריק לי..

כמה שאני ממלאת כל רגע ביום ככה יותר ריק..

יותר חסר..

יותר לא מובן..

יותר כאב בטן..

יותר חוסר תאבון..

חוסר הכל..

לא מוצאת מילים…

בא לי לכתוב ואני לא יודעת מאיפה להתחיל..

לדבר על סוף של כל כך הרבה חיים או דווקא על התחלה של עם שנשבר אבל עכשיו הוא שלם? 

לב שבור באמת שלם? 

או שבכלל לדבר על השגרה? כן, זה הכי טוב לעשות בכאילו עד שבאמת.. או שאין באמת? 

מה קרה באמת?

מישהו יודע להסביר?

או שבעצם עדיף בלי הסברים?

כי לשמוע ולראות זה מסוכן?

אבל כולם חייבים לראות, כולם חייבים לדעת?

זה באמת עוד משנה לנשמה שנקרעה מה נראה ומה נשמע? 

והעולם! מה עם העולם? הלגיטימציה? הם שונאים אותנו גם ככה! לא יעזור סרט של דו״צ ולא הוכחות.. 

הרי זה רק ילדים ״שהלכו לאיבוד״ ביער.. 

א ב ו ד ה

כבר כמעט חודשיים..

💔