חיים מאושרים

כל היום הייתי מרוגשת מהמפגש המתקרב. 

הכנתי את עצמי בדיוק כמו שהאדון ביקש. 

הגעתי הביתה סביבות 17. האחיות שלי כבר חיכו לי שם. כמובן אנחנו לא אחיות ביולוגיות, אבל כך האדון קורא לנו.

בלה היא אישתו של האדון. אחרי כמה שנים של נישואים מאושרים אנה הצטרפה אליהם לבית, ולמיטה.  ואני הצטרפתי אחרונה, לפני כשנה. כעבור כמה חודשים עברתי לגור איתם בבית הגדול של האדון. 

כשהגעתי הביתה הן כבר היו לבושות, שיערן מסודר, ומאופרות. 

נשאר להכין רק אותי, ולקבל את פני האדון שלנו. 

האמבטיה כבר היתה מלאה במים חמים מאוד. 

האדון אוהב שהעור שלנו רך ורגיש, ולכן דורש שנתקלח במים מאוד חמים. 

הוא גם דורש שנכין את עצמנו יחד לבואו. שנעזור אחת לשניה, שנאהב זו את זו. 

אנה הפשיטה אותי, ונכנסתי בזהירות לאמבט. זה שרף, אבל הרגשתי טוב שאני מכינה את עצמי בשביל האדון. 

היא הרטיבה את ראשי וחפפה אותו פעמיים. 

אחר כך משחה את גופי בסבון עדין וריחני וניקתה אותי בעדינות, מתעכבת על הפות, הישבן, וכפות הרגליים, ביסודיות מענגת.

כשיצאתי ניגבה אותי בעדינות בבד כותנה רך. 

חשתי את משיכתה, למראה גופי הערום והחם. אך האדון אינו מרשה שנגרה זו את זו מינית במגע, בזמן שאנו מתכוננות לבואו. על כן היא המשיכה להיות יסודית ותכליתית. 

בזמן הזה בלה סידרה על מיטת האפיריון הגדולה חוטיני ומחוך מתחרה עדינה מן העדינות, גרביונים בגובה שמעל הברך, וביריות. לצידם הונח חלוק סאטן. 

נעלי עקב גבוהות נחו לרגלי המיטה. 

בלה קירבה אותי אליה, ועזרה לי להתלבש. רכסה עבורי את המחוך וחיברה את הגרביונים לביריות. 

לבסוף עטתה עליי את החלוק. 

שתיהן יחד איפרו אותי מעט, ואספו את שערי לקוקו גבוה ומתוח, כמו שהאדון אוהב. 

כשהייתי מוכנה, ירדנו יחד. בלה בחלוק, מחוך ונעלי עקב בצבע בורדו, אנה בכחול עמוק, ואני בשחור. 

האדון המתין לנו במבואה, ולמשמע טפיפות העקבים הרים מבטו אלינו וניכר היה שהמראה מספק אותו. יכולתי רק לדמיין כיצד הוא מרגיש, לראות את שלוש הנשים שלו יחד, יפות ומטופחות, מוכנות לקראתו. 

החיוך על פניו שימח אותי, ושטף של התרגשות הציף בין רגליי. "מרטיבה רק מלראות אותי" היה אומר. 

נעמדנו למולו. בלה תמיד האמצעית, אנה לימינה ואני לשמאלה. תמיד מחזיקות ידיים. כך קיבלנו את פני אדוננו בכל פעם. 

הוא לבש חולצת כפתורים לבנה מחוייטת, ומכנס שחור מחוייט, עם חגורה רחבה מעור שחור  

הוא התקרב אלינו, ונשק לכל אחת על שפתיה, בסדר הנ"ל.

הנשיקה היתה לוהטת,על אף שהיתה קצרה. 

במחוות יד קטנה הזמין אותנו לחדר האוכל וישבנו לשולחן. בקבוק יין נפתח ונגמר, ועוד אחד אחריו. השיחה קלחה, והאדון נתן מתשומת ליבו באופן שווה לכולנו.

בבקבוק השלישי המחשבות התרוצצו לי בראש במהירות מלחיצה. 

אדוני שם לב שאני לא בשיחה, והניח יד חמה על הירך שלי. "את בסדר?" שאל. 

"כן אדוני, קצת מסוחררת". 

הוא הביט בי בעניין, בוחן את מצבי. 

"את בסדר גמור. צריכה להניח את הראש. 

אהובות שלי, קחו את הקטנה לחדר השינה ותישארו איתה שם". 

זה בילבל אותי. מה האדון מתכנן? האם הרסתי את הסיכוי ללילה איתו? איתו ואיתן? למה שתיתי את הכוס האחרונה?

אנה תמכה בי בעדינות בזמן שקמתי מהשולחן, והן ליוו אותי, אחת בכל צד, אל חדר השינה שבקומה העליונה. 

כשהגענו הושיבו אותי על המיטה והנחתי את הראש על כתפה של בלה, שליטפה אותי ברכות. 

האדון נכנס לחדר כעבור כמה רגעים. 

"הפשיטו אותה", אמר. "גרביונים ועקבים להשאיר". 

הן הפשיטו אותי לאט. 

ברגע שעמדתי ערומה מול אדוני, אדי האלכוהול התאדו והתפכחתי במהרה. ההבנה נחתה עליי מהר וחזק. 

"קחו אותה לקיר. גב אליי. פישוק. החזיקו את ידיה לצדדים". 

ילדה טיפשה. שותה לשוכרה ולא חשבתי שאקבל על זה עונש. 

עם המצח לקיר, ידיים ורגליים פרושות לצדדים, שמעתי את אבחת הקיין חותכת את האוויר מאחורי וללא שהות חטפתי הצלפה בישבן. 

ועוד אחת. 

"אמנם את אוהבת כאב ילדה קטנה, אבל היום הוא לא יהיה מענג. ואת תלמדי כיצד למנן את השתיה שלך. ילדה שלי לעולם לא משתכרת, היא אחראית על עצמה וחדה בכל רגע". 

הצלפה נוספת עיוותה את גבי בכאב וצווחה נמלטה מפי. 

"כמה כוסות יין שתית ילדה?" 

"5 אדוני". 

"אכן. את תקבלי שלוש הצלפות חזקות על כל כוס ששתית הערב. וכיוון שכל כוס היתה יותר מיותרת מהקודמת, ההצלפות ילכו ויתחזקו. 

ספרי כל שלוש הצלפות על פי מספר הכוס. את בכוס השניה" 

הצלפה חזקה פילחה את האוויר. 

"שתיים" אמרתי בקול רועד. 

"יותר חזק!" והצליף בי שוב. 

"שתיים!" 

"אחרונה לכוס הזאת" 

"שתיים אדוני". 

ההצלפות הלכו והתחזקו. 

"שלוש.

שלוש.

שלוש"

בכוס הרביעית כבר כמעט לא הצלחתי להחזיק את עצמי מרוב כאב. הישבן כל כך שרף! 

"ארבע אדוני. 

ארבע. 

ארבע" צעקתי וכמעט קרסתי לרצפה. 

"תחזיקו אותה חזק" 

תוך כדי הצלפה נוספת. 

"חמש אדוני" 

"מזלך, ילדה, ששתית רק חמש, כי הישבן שלך כבר מדמם. 

"חמש!!" צעקתי בכוחות אחרונים. 

"חמש" בקול חלוש, כמעט בלתי נשמע. 

"ילדה טובה. החזקת מעמד יפה. 

אהובות שלי, חטאו את הפצעים שלה היטב, והביאו אותה אל חדר המשחקים. 

עכשיו שהיא מפוקסת, אני רוצה שהיא תראה ממרחק איזה ערב היא מפסידה". 

לאחר הטיפול המסור, הן עזרו לי להגיע איתן לחדר המשחקים. עדיין ערומה, בגרביונים ונעלי עקב בלבד, העמידו אותי בפינת הצפייה. 

האדון חיכה לנו שם. 

"אנה, קשרי את ידיה גבוה לקיר. גם ככה היא לא יכולה לשבת, אבל שלא תוכל גם לגעת בעצמה". 

מגע הקיר על ישבני החרוך היה כה נעים, אבל הרגליים כאבו לי מהעמידה על העקבים ותהיתי כמה זמן אחזיק מעמד. 

"בואו אליי יפות שלי" הוא אמר, והסתכל עליי בחיוך רשע. 

הוא פרש את ידיו ובלה ואנה התקרבו לחיבוק וקיבלו כל אחת נשיקה ארוכה. 

"טיפלתן כל כך יפה באחותכן הקטנה והטיפשה. ועכשיו תזכו לעונג משלכן". 

"אתן רשאיות להפשיט אותי". 

אדוני הסתכל עליי כל העת. 

והזין שלו כבר עמד כשהורדו המכנסיים והתחתונים. 

"תראי קטנה, העונש שלך מחרמן אותי". 

"אתן רשאיות ללקק אותו". 

בלה ואנה החלו ללקק יחד את הזין של האדון, ואני הרגשתי איך המיצים נוטפים ממני, על אף הכאב והעייפות. 

כשהזין עמד במלא תפארתו האדון החווה לאנה לשכב על המיטה. "דוגי, כמו שאני אוהב". 

אנה צייתה, ונשכבה עם פלג גופה העליון על המיטה, ורגליה על הרצפה. 

"בלה, הסיטי את התחרה, שאוכל לזיין את אחותך. 

ואנה, תסתכלי על הקטנה בזמן שאני מזיין אותך. אני רוצה שהיא תראה על הפנים שלך את הזין הגדול שהיא מפסידה". 

ואכן, אנה הביטה בי בזמן שגנחה בהנאה כשהאדון זיין אותה בקצב מושלם. עד שגמרה בקול גדול. 

"תתחלפו". 

וגם בלה הביטה בי, בעיניים מצועפות, מתגלגלות מעלה לעיתים, בזמן שהאדון זיין אותה מהר וחזק, כמו שהיא אוהבת, וגמר בתוכה יחד אתה. 

"לקקו אותי. בלי לבלוע". 

לאחר שעשו זאת פנה אליי ושאל "קטנה, את רוצה לטעום את הזרע של האדון שהעניש אותך? 

זה כל הזרע שתקבלי בשבוע הקרוב" 

התכווצתי.

"כן אדוני" אמרתי בעצב. 

"תנו לה לטעום. נשקו אותה באהבה. היא ספגה הרבה היום. 

ויש לה שבוע להחלים עד שאגע בה שוב. 

ואז אדאג לה למנת זרע משלה".