חיים מאושרים

https://www.instagram.com/reel/Czzp0I5O_bI/?igshid=MTc4MmM1YmI2Ng==

אני בשלב הזה בחיים, שסיימתי להרכיב את המסגרת של הפאזל, אבל עוד הרבה חלקים בתמונה חסרים; ומידי פעם אני עוברת, ומניחה עוד חתיכה שמתאימה בול. 

בשוק של שבת בבוקר, אחרי האזעקה של 10 בערך, התקשרו אלייך, עלית על מדים, ונסעת. 

שלחת לי סלפי נשיקה מהדרך. 

למה את מצטלמת בנהיגה?? למה את מסכנת את החיים שלך ככה? 

אבל אני מתחרמנת מהאומץ שלך ומזה שאני בת זוג של הלוחמת הכי יפה בצה"ל!

בשיחות וידאו אני רואה שאת נהיית יותר ויותר עייפה. מ"פ במילואים, מלא אחריות. 

עכשיו זה אמיתי, לא תרגיל. הפעם זה לא שבועיים חופשה מהעבודה בהייטק לאימון בשטח. הפעם אנחנו במלחמה. כל יום קורה משהו. 

 את שולחת לי תמונות סקסיות מידי פעם. מהמקלחת, מהחדר כשאת מתלבשת, את המחשוף כשאת פותחת כפתור. 

את מסתובבת בלי כלום מתחת למדים, גם בלי חזיה. ובא לי לקרוע ממך את כל הכפתורים. 

אני מחזירה לך סרטונים שלי מאוננת… מספרת לך תוך כדיי מה הייתי רוצה שתעשי לי. 

כשבאת הביתה לאפטר אחרי שבועיים וחצי בקושי אמרנו שלום. התנפלת עליי. חיבוק חזק מוחץ. נשיקות על כל הפנים. 

מזיעה ומאובקת הכנסתי אותך למיטה שלנו, חלצתי לך את הנעליים המסריחות, העפתי ממך את המכנסיים והתחתונים, ושקעתי בין הרגליים שלך. איך התגעגעתי לטעם הזה! 

אבל את יותר… הרמת אותי ממך, נישקת לי את הפה עמוק ולוהט, והפכת אותי על הגב. 

"אני צריכה לאכול אותך יותר משאת תאכלי אותי" 

צללת למטה בנשיקות ואנחות עמוקות. מתענגת על העור שלי, הריח והניקיון. ומטנפת אותי בתהליך. 

גמרתי 3 פעמים לפני שהפסקת לשניה לנשום. חיה! התגעגעת למיץ שלי את אומרת. וול… גם הפות שלי התגעגעה אלייך. 

הדבר הזה שאת עושה עם האצבעות שלך!!! 

שתיים בפנים והאגודל על הדגדגן, ומסביב הלשון שלך מלקקת את השפתיים… גמרתי בפעם הרביעית בצעקה. 

בואי אליי. אני מושכת אותך למעלה. מנשקת ומלקקת לך את הפנים. טועמת את המיץ שלי, את הרוק שלך… מעדן. 

והאצבעות שלך עדיין בתוכי "אני נשארת כאן עד מחר" את אומרת, ומחווה בעיניים על הפות שלי. 

“She’s all yours”. 

מה אני לא אעשה לטובת המאמץ המלחמתי?!

מאיפה הגיעה הטעות הבלתי נסבלת לכתוב פאן, ולא פן? 

פן: צד. יחיד של פנים. צורה, אופן. 

זו מילה בעברית. פשוטה ושגורה. 

מאיפה הגיעה הא' הזאת שעושה לכם תחושה שזו מילה לועזית???

פרקתי. תודה. 

אבל אם יש לכם תשובה לשאלה שלי, אשמח להשכיל. 

בבלוג שלי יש סיפור ארוך בהמשכים. 

יקח לכם איזה שעה לפחות. 

הנה החלק הראשון: 

https://thecage.co.il/blog/userblog.php?blog_id=160168&postid=1345031

בבקשה. 

אני מיישרת את הגב במושב האוטובוס כדי שהחתיך שכרגע נכנס ישים לב אליי, ואולי יבוא לשבת פה. מפנה מקום כמובן, ומעלה חלקיק חיוך מזמין. 

זה עובד, והוא מתיישב. 

"היי", מחייכת באמת. 

"היי", הוא עונה. נראה מופתע. 

אכן, זרים במדינתנו הקטנטונת לא מדברים זה עם זו בדרך כלל, אבל הוא חתיך, ואני נועזת היום. 

"אני נוסעת לפגוש חברה. מה אתה מחפש בחיפה?" 

"אני מרצה שם בכנס מחר" הוא עונה, והמחשבות כבר רצות לי בראש (לבד, מלון, לילה אחד, שתחפש אותי החברה…)

"כנס… מעניין, על מה אתה מרצה?"

"רפואה מקדמת בריאות". 

הוא רואה שאני לא מבינה, וממשיך

"רופאים היום לומדים לאבחן, ולתת טיפול לאבחנה. הם לא רואים את האדם, את המכלול, ולכן הם גם לא יודעים איך לעזור לטווח הארוך. אני מלמד סטודנטים לרפואה איך להסתכל על השלם". 

"אז אתה רופא?" 

"כן.  ומה את עושה?"

הללויה! התעניינות. 

"תואר בהנדסה כימית", אני עונה, ורואה את הפרצוף המתרשם הקבוע. אפילו על רופאים זה עובד. 

אבל השיחה דועכת. 

ולא בא לי לוותר. 

מוציאה את הפון, מתחננת לאלוהים שהוא לפחות חטטן מספיק בשביל להציץ במסך, ופותחת את הכלוב. גוללת בבלוגים. 

עכשיו, זה קשה גם לשחק אותה קוראת, וגם להבחין האם הוא מציץ. אבל אני מחליטה פשוט לא לשחק אותה, ומרימה את המבט. 

הו! עכשיו הוא מסתכל ישירות אליי. 

"אני מבין" הוא אומר, "תכניסי את הפלאפון". 

אההעהעה! זה עבד! אני מתה. אבל כל הגוף שלי ער ומוכן ורוצה. 

"תכניסי" הוא אומר שוב. ואני מצייתת. 

"אני הולך לגרום לך לגמור, כאן באוטובוס. אם את מסכימה, תגידי בקול 'כן אדוני'". 

אף אחד באוטובוס לא מעניין אותי. 

"כן אדוני" אני עונה בקול חושני, וקולטת את האישה במושב לפנינו זזה בהפתעה, כמעט לא מתאפקת מלהביט אחורה. 

הדר' מחייך. 

"תעצמי עיניים". 

אני עוצמת, ומרגישה את היד שלו מונחת על הירך, בעדינות. מלטפת. מהברך כלפי מעלה. 

יותר מידי זמן לא נגע בי גבר כמו שצריך. כל החננות האלה בפקולטה שלא נגעו באישה בחיים, תעזבו אותי כבר.

אני מתמסרת לתחושת הליטוף. והיא מתעצמת. הוא לוחץ קצת יותר חזק, בודק, ואני פותחת מעט את הירך לכיוונו, מסמנת לו להמשיך. 

כל כך אוהבת לדבר עם הגוף. 

והוא מבין. 

ממשיך בין עיסוי לליטוף, מרפרף על פנים הירך. 

אני פותחת עוד קצת את הרווח בין הרגליים. 

הוא משתהה על המפשעה. 

"את חמה". 

"כן אדוני" אני מחזירה לחישה, ומרגישה את המיצים מרטיבים את התחתון. 

הוא מעביר את היד אל הפות. מחזיק. חופן. 

ואני נאנחת. מנסה להיות שקטה. 

ויורדת עם הישבן במורד המושב ומפשקת עוד קצת את הרגליים.

עדיין בעיניים עצומות, וראש נשען על המושב, אני מרגישה את האצבעות שלו דוחפות קצת פנימה, לוחצות. אני מחניקה עוד אנחה. 

הוא לוחץ עוד, מלטף, לוחץ, מעסה את הפות דרך המכנס הדק. אני מרגישה את הרטיבות. 

במיומנות רבה הוא מוצא את הדגדגן, לוחץ אותו ומסובב. בהתחלה לאט. 

אני נושמת בכבדות. ההבנה שאני הולכת לגמור עכשיו באוטובוס, על ידי גבר שזה עתה פגשתי, מטריפה אותי. והמגע שלו כל כך נכון! 

הוא תופס את הדגדגן בין האצבעות וממשיך לסובב. אומיגאד!! בחיים לא אוננו לי ככה. 

ולפתע אני מרגישה את הלשון שלו על הצוואר, מתחת לאוזן, ונשיכה חלשה אך משמעותית. 

אני כמעט צווחת. 

עם היד הוא ממשיך לענג אותי ומגביר את הקצב. קשוב לנשימות ולתנועות הגוף, הוא מלקק ונושך את הצוואר, ואת האוזן. 

אני ממש מתקרבת, והוא תופס את הפות בחוזקה ולוחץ על הדגדגן. 

הרגליים שלי נסגרות על היד שלו ורטטים עוברים לי בכל הגוף. 

הוא משאיר את היד. משחרר לאט את הלחיצה. אבל לא עוזב. 

אני פוקחת עיניים, ומרשה לעצמי להשעין את הראש על החזה שלו. מתרפקת. 

הדר' מושך את היד בחושניות, מעביר בי עוד זרמים, ומעביר אותה מעל לכתפי, מחבק אותי. 

אני עוצמת שוב עיניים. 

בלחישה שקטה הוא אומר "הלילה את תייללי חזק". 

מתכתבים כבר איזה חודש. אחלה בנאדם עם ראש ולב במקום הנכון. 

ואנחנו מתחרמנים וירטואלית, אבל גרים רחוק. 

אז יום אחד אני במרכז ומבקשת להיפגש. הוא פנוי. שולח מיקום. 

יוצאת מהרכב. הוא ממתין מחוץ לדלת. 

הלב שלי דופק. שנינו יודעים בשביל מה באתי. 

בוא נוריד את זה מהשולחן. 

המבט שלו בוחן. וגם שלי. עוד אין מילים. יש מתח מטורף. 

הוא מושיט לי יד ואני מושיטה את שלי. חשמל! 

פנימה לבית. 

הוא עוד לא סיים לסגור את הדלת אחרי, וכבר יד על הכתף לוחצת אותי לרצפה. ואני חושבת בזמן שיורדת 'הוא הולך למלא את הפה שלי בזין, במקום במילים' ואני מריירת, והתחתונים נרטבים. 

הוא מרים את הפרצוף שלי אליו, מסתכל עמוק בעיניים. היכרות. אחרת. 

הוא מצמיד את הפנים שלי אליו, ואני מרגישה את הזין הגדול שלו דרך המכנס. הזין שחשקתי בתמונות וסרטונים, עכשיו כל כך קרוב. 

מרימה מבט מבקש. הוא יודע מה אני רוצה.

המבט נוקב. ובלי להתיק אותו הוא מוריד את המכנס. ואת התחתונים. 

הפה שלי נפתח מעצמו. מפליאה או תשוקה או שניהם, ואני מרגישה את פעימות הדם בפות. משתוקקת. 

הוא תופס את אחורי הראש ומלביש את הפה שלי על הזין. עמוק וחד, ולא מהסס. אני נחנקת, אבל מתעשתת. מוציאה לשון ארוכה ונותנת לו עוד מקום להיכנס. אני רוצה אותו עוד! 

הזין היפה שכל כך רציתי. 

הוא תופס את הראש שלי בשתי ידיים ומזיין לי את הגרון. בדיוק בקצב ובמנח שטוב לו. והזין מחליק עמוק, מפלח. 

דמעות ורוק ניגרים והוא לא מפסיק. מזיין בקצב שמאפשר לי לנשום אבל בקושי. 

ואני, מי אני בזמן הזה? 

פה לשימושו.

גם לו אין שם. הוא רק זין מושלם, שמענג לי את הגרון. 

ושופך לתוכו בהנאה. 

עכשיו אפשר להכיר.

כל היום הייתי מרוגשת מהמפגש המתקרב. 

הכנתי את עצמי בדיוק כמו שהאדון ביקש. 

הגעתי הביתה סביבות 17. האחיות שלי כבר חיכו לי שם. כמובן אנחנו לא אחיות ביולוגיות, אבל כך האדון קורא לנו.

בלה היא אישתו של האדון. אחרי כמה שנים של נישואים מאושרים אנה הצטרפה אליהם לבית, ולמיטה.  ואני הצטרפתי אחרונה, לפני כשנה. כעבור כמה חודשים עברתי לגור איתם בבית הגדול של האדון. 

כשהגעתי הביתה הן כבר היו לבושות, שיערן מסודר, ומאופרות. 

נשאר להכין רק אותי, ולקבל את פני האדון שלנו. 

האמבטיה כבר היתה מלאה במים חמים מאוד. 

האדון אוהב שהעור שלנו רך ורגיש, ולכן דורש שנתקלח במים מאוד חמים. 

הוא גם דורש שנכין את עצמנו יחד לבואו. שנעזור אחת לשניה, שנאהב זו את זו. 

אנה הפשיטה אותי, ונכנסתי בזהירות לאמבט. זה שרף, אבל הרגשתי טוב שאני מכינה את עצמי בשביל האדון. 

היא הרטיבה את ראשי וחפפה אותו פעמיים. 

אחר כך משחה את גופי בסבון עדין וריחני וניקתה אותי בעדינות, מתעכבת על הפות, הישבן, וכפות הרגליים, ביסודיות מענגת.

כשיצאתי ניגבה אותי בעדינות בבד כותנה רך. 

חשתי את משיכתה, למראה גופי הערום והחם. אך האדון אינו מרשה שנגרה זו את זו מינית במגע, בזמן שאנו מתכוננות לבואו. על כן היא המשיכה להיות יסודית ותכליתית. 

בזמן הזה בלה סידרה על מיטת האפיריון הגדולה חוטיני ומחוך מתחרה עדינה מן העדינות, גרביונים בגובה שמעל הברך, וביריות. לצידם הונח חלוק סאטן. 

נעלי עקב גבוהות נחו לרגלי המיטה. 

בלה קירבה אותי אליה, ועזרה לי להתלבש. רכסה עבורי את המחוך וחיברה את הגרביונים לביריות. 

לבסוף עטתה עליי את החלוק. 

שתיהן יחד איפרו אותי מעט, ואספו את שערי לקוקו גבוה ומתוח, כמו שהאדון אוהב. 

כשהייתי מוכנה, ירדנו יחד. בלה בחלוק, מחוך ונעלי עקב בצבע בורדו, אנה בכחול עמוק, ואני בשחור. 

האדון המתין לנו במבואה, ולמשמע טפיפות העקבים הרים מבטו אלינו וניכר היה שהמראה מספק אותו. יכולתי רק לדמיין כיצד הוא מרגיש, לראות את שלוש הנשים שלו יחד, יפות ומטופחות, מוכנות לקראתו. 

החיוך על פניו שימח אותי, ושטף של התרגשות הציף בין רגליי. "מרטיבה רק מלראות אותי" היה אומר. 

נעמדנו למולו. בלה תמיד האמצעית, אנה לימינה ואני לשמאלה. תמיד מחזיקות ידיים. כך קיבלנו את פני אדוננו בכל פעם. 

הוא לבש חולצת כפתורים לבנה מחוייטת, ומכנס שחור מחוייט, עם חגורה רחבה מעור שחור  

הוא התקרב אלינו, ונשק לכל אחת על שפתיה, בסדר הנ"ל.

הנשיקה היתה לוהטת,על אף שהיתה קצרה. 

במחוות יד קטנה הזמין אותנו לחדר האוכל וישבנו לשולחן. בקבוק יין נפתח ונגמר, ועוד אחד אחריו. השיחה קלחה, והאדון נתן מתשומת ליבו באופן שווה לכולנו.

בבקבוק השלישי המחשבות התרוצצו לי בראש במהירות מלחיצה. 

אדוני שם לב שאני לא בשיחה, והניח יד חמה על הירך שלי. "את בסדר?" שאל. 

"כן אדוני, קצת מסוחררת". 

הוא הביט בי בעניין, בוחן את מצבי. 

"את בסדר גמור. צריכה להניח את הראש. 

אהובות שלי, קחו את הקטנה לחדר השינה ותישארו איתה שם". 

זה בילבל אותי. מה האדון מתכנן? האם הרסתי את הסיכוי ללילה איתו? איתו ואיתן? למה שתיתי את הכוס האחרונה?

אנה תמכה בי בעדינות בזמן שקמתי מהשולחן, והן ליוו אותי, אחת בכל צד, אל חדר השינה שבקומה העליונה. 

כשהגענו הושיבו אותי על המיטה והנחתי את הראש על כתפה של בלה, שליטפה אותי ברכות. 

האדון נכנס לחדר כעבור כמה רגעים. 

"הפשיטו אותה", אמר. "גרביונים ועקבים להשאיר". 

הן הפשיטו אותי לאט. 

ברגע שעמדתי ערומה מול אדוני, אדי האלכוהול התאדו והתפכחתי במהרה. ההבנה נחתה עליי מהר וחזק. 

"קחו אותה לקיר. גב אליי. פישוק. החזיקו את ידיה לצדדים". 

ילדה טיפשה. שותה לשוכרה ולא חשבתי שאקבל על זה עונש. 

עם המצח לקיר, ידיים ורגליים פרושות לצדדים, שמעתי את אבחת הקיין חותכת את האוויר מאחורי וללא שהות חטפתי הצלפה בישבן. 

ועוד אחת. 

"אמנם את אוהבת כאב ילדה קטנה, אבל היום הוא לא יהיה מענג. ואת תלמדי כיצד למנן את השתיה שלך. ילדה שלי לעולם לא משתכרת, היא אחראית על עצמה וחדה בכל רגע". 

הצלפה נוספת עיוותה את גבי בכאב וצווחה נמלטה מפי. 

"כמה כוסות יין שתית ילדה?" 

"5 אדוני". 

"אכן. את תקבלי שלוש הצלפות חזקות על כל כוס ששתית הערב. וכיוון שכל כוס היתה יותר מיותרת מהקודמת, ההצלפות ילכו ויתחזקו. 

ספרי כל שלוש הצלפות על פי מספר הכוס. את בכוס השניה" 

הצלפה חזקה פילחה את האוויר. 

"שתיים" אמרתי בקול רועד. 

"יותר חזק!" והצליף בי שוב. 

"שתיים!" 

"אחרונה לכוס הזאת" 

"שתיים אדוני". 

ההצלפות הלכו והתחזקו. 

"שלוש.

שלוש.

שלוש"

בכוס הרביעית כבר כמעט לא הצלחתי להחזיק את עצמי מרוב כאב. הישבן כל כך שרף! 

"ארבע אדוני. 

ארבע. 

ארבע" צעקתי וכמעט קרסתי לרצפה. 

"תחזיקו אותה חזק" 

תוך כדי הצלפה נוספת. 

"חמש אדוני" 

"מזלך, ילדה, ששתית רק חמש, כי הישבן שלך כבר מדמם. 

"חמש!!" צעקתי בכוחות אחרונים. 

"חמש" בקול חלוש, כמעט בלתי נשמע. 

"ילדה טובה. החזקת מעמד יפה. 

אהובות שלי, חטאו את הפצעים שלה היטב, והביאו אותה אל חדר המשחקים. 

עכשיו שהיא מפוקסת, אני רוצה שהיא תראה ממרחק איזה ערב היא מפסידה". 

לאחר הטיפול המסור, הן עזרו לי להגיע איתן לחדר המשחקים. עדיין ערומה, בגרביונים ונעלי עקב בלבד, העמידו אותי בפינת הצפייה. 

האדון חיכה לנו שם. 

"אנה, קשרי את ידיה גבוה לקיר. גם ככה היא לא יכולה לשבת, אבל שלא תוכל גם לגעת בעצמה". 

מגע הקיר על ישבני החרוך היה כה נעים, אבל הרגליים כאבו לי מהעמידה על העקבים ותהיתי כמה זמן אחזיק מעמד. 

"בואו אליי יפות שלי" הוא אמר, והסתכל עליי בחיוך רשע. 

הוא פרש את ידיו ובלה ואנה התקרבו לחיבוק וקיבלו כל אחת נשיקה ארוכה. 

"טיפלתן כל כך יפה באחותכן הקטנה והטיפשה. ועכשיו תזכו לעונג משלכן". 

"אתן רשאיות להפשיט אותי". 

אדוני הסתכל עליי כל העת. 

והזין שלו כבר עמד כשהורדו המכנסיים והתחתונים. 

"תראי קטנה, העונש שלך מחרמן אותי". 

"אתן רשאיות ללקק אותו". 

בלה ואנה החלו ללקק יחד את הזין של האדון, ואני הרגשתי איך המיצים נוטפים ממני, על אף הכאב והעייפות. 

כשהזין עמד במלא תפארתו האדון החווה לאנה לשכב על המיטה. "דוגי, כמו שאני אוהב". 

אנה צייתה, ונשכבה עם פלג גופה העליון על המיטה, ורגליה על הרצפה. 

"בלה, הסיטי את התחרה, שאוכל לזיין את אחותך. 

ואנה, תסתכלי על הקטנה בזמן שאני מזיין אותך. אני רוצה שהיא תראה על הפנים שלך את הזין הגדול שהיא מפסידה". 

ואכן, אנה הביטה בי בזמן שגנחה בהנאה כשהאדון זיין אותה בקצב מושלם. עד שגמרה בקול גדול. 

"תתחלפו". 

וגם בלה הביטה בי, בעיניים מצועפות, מתגלגלות מעלה לעיתים, בזמן שהאדון זיין אותה מהר וחזק, כמו שהיא אוהבת, וגמר בתוכה יחד אתה. 

"לקקו אותי. בלי לבלוע". 

לאחר שעשו זאת פנה אליי ושאל "קטנה, את רוצה לטעום את הזרע של האדון שהעניש אותך? 

זה כל הזרע שתקבלי בשבוע הקרוב" 

התכווצתי.

"כן אדוני" אמרתי בעצב. 

"תנו לה לטעום. נשקו אותה באהבה. היא ספגה הרבה היום. 

ויש לה שבוע להחלים עד שאגע בה שוב. 

ואז אדאג לה למנת זרע משלה".

אני מתגעגעת אלייך כל כך. 

שקט ונועם, ועצב. מלנכוליה יפה (וקשוחה). 

אני מתגעגעת לספה הקטנה מידי, למזגן החזק מידי, ולגינה היפה שסידרנו יחד. 

אני מתגעגעת לשולי, ולדרך שבה את משליכה עליה את כל כולך. 

אני מתגעגעת לעיניים היפות שלך. 

לאיך שבאמת, אפשר איתך הכל. אפשר איתך להיות. אפשר להירגע ולנוח. 

אני מתגעגעת ללב הטוב שלך. לחברות שלך, שהן כמו משפחה. זה מרגש לראות מהצד, ולפעמים להיות קצת גם. 

אני מתגעגעת לגוף שלך. להרגיש אותך בלילה לצידי, ללטף ולחפון. אני מתגעגעת ללעשות לך טוב, ונעים. 

אני מתגעגעת ללבהות בך, כשאת לא מרגישה (ואולי את כן). 

אני מתגעגעת למשחקים. איך בכל דבר אפשר לנצח, ועל כל דבר אפשר לספר אגדה. 

ואני מתגעגעת לאהבה שלך אליי. 

תודה אהובה. הפשרת לי את הלב. 

זה לא ש אני חור. 

זה שיש לי חור,

ואתה משתמש בו.

אני רוצה שתשתמש בו!

אני רוצה שתחזיק את הראש שלי, אני אוציא לשון, ובזווית שנכונה לך תזיין לי את הגרון. 

אני אחנק ואשתנק וירדו לי דמעות,

עד שתגמור ותמלא אותי בזרע.

ואז תחבק אותי.

ותגיד לי כמה כיף שיש לי חור שעושה לך כל כך טוב. 

וגם לי כיף, כי כשאתה משתמש בחור שלי להנאתך, זה עושה לי טוב.