שדה פרחים

מסיבות עם בנות זוג תמיד היו קשות לי

מסיבות עם אנשים שאני מכירה תמיד היו קשות לי

בגלל זה התאהבתי בלצאת למסיבות לבד

פעם אחרונה שהייתי במועדון הזה היה הפעם הראשונה שיצאתי למסיבה בדסמית עם מישהו שאני מכירה

עכשיו אני פה איתה ועם עוד שתי חברות ואני עובדת עוד 6 שעות

ויש לידי אנשים שאני מכירה וזה יותר מדי

בא לי לרקוד לבד

יותר קל לי לרקוד לבד

אשמח לבלוגים או פוסטים שכתוב בהם על להשתמש בנשלטת או בנשלט. 

צריכה לתת השראה לבתזוג ולהכניס לה פנטזיה חדשה לערוג לה.

תודה!

מעניין שאחרי כל כך הרבה ימים של להיות ביחד ויחסית בטוב, זאת אומרת שהיא יחסית רגועה, אני פתאום מרגישה איזה צורך במרחק. ידעתי שמשהו בלטפל בה כשזה דוחק ביכולת הכלה שלי יהיה בעייתי. עשוי להיות בעייתי.

לא קל להיות עם בת הזוג שלי. זה מה שהיא חושבת על עצמה ולפעמים אני חושבת את זה עליה. היום ביליתי את היום עם חברה שגרה רחוק, טיילנו בגשם ואכלנו אוכל טעים והיה כיף. סיפרתי לה קצת על הילדות של בת הזוג שלי, על ההזנחה הקשה שהיא עברה בילדות, הדברים שהובילו אותה להיות אדם מאד מאד סוליסטי. ואז דברים שסיפרתי לה על הקשר התחברו לה. הייתי אמורה לבוא לישון אצלה בערב, והיא כתבה לי שהיא והשותף שלה חשבו ללכת לסרט בלילה. זה קצת העליב אותי, האופן שבו היא אמרה שהם חשבו ללכת לסרט, בלי לשאול אותי מה דעתי או לייצר שם איזושהי הזמנה. אמרתי את זה לחברה והיא אמרה שאני צריכה להבין שהדברים האלה לא אישיים כלפיי, שזה דברים מאד עתיקים בה, שההתנהלות שלה היא לבד בעולם, שהיא לא יודעת איך לקחת בחשבון אנשים אחרים. זה נכון. ובכלל אני לא רציתי לבלות ביחד הערב, אבל אני נעלבתי שהיא לא הזמינה אותי. טוב, זה לא סותר.

אין בי ממש בהלה כלפי זה שאני מרגישה ריחוק. אולי קצת. מחר היא באה לארוחת ערב אצל אמא שלי, היא תפגוש אותה בפעם הראשונה. כמעט ארבעה חודשים אנחנו ביחד. היא שמעה עליה הרבה דברים, בעיקר דברים לא טובים. גם אני אפגוש את אמא שלה לראשונה עוד כמה שבועות, היא גרה בחול ותבוא לביקור בארץ. מעניין איך יהיה מחר.

עכשיו אני עייפה. אני כבר לא כותבת פה כל כך, בטח שלא תובנות על עצמי, על התהליכים שלי. אני חושבת שמאד התעייפתי מזה. אני חושבת שאני כבר לא חווה הרבה תובנות, או לא עוצרת להתעכב עליהם, לרשום בתודעה שלי. אני עייפה. אני מותשת. לפחות יש לי קצת חופש, ואני מצליחה קצת להתמסר אליו, אפילו שהשבוע הזה היה בעיקר חולי וגם לטפל במאמי החולה. אני מנסה לזכור שזה לא שהיא בנאדם קשה להיות איתו, אבל יש הרבה דפוסים שהשתרשו חזק והם דורשים.. משהו. לא יודעת. אני עייפה.

רציתי לומר עוד משהו ושכחתי. מילא.

אני האמת לא כל כך מבינה למה אני מתחילה לבכות עכשיו

אני חושבת על יום שבת ששתינו היינו חולות גמורות והיא הייתה יותר וטיפלתי בה כמה שיכולתי

ועל הרגעים ביומיים מאז שהיא גרמה לי להרגיש שאין לי מקום

כמו אתמול בבוקר שהרגשתי שהחולי שלי לא נוח לה, אחרי שהיא כבר הרגישה יותר טוב אבל אני עוד הייתי גמורה והייתי אצלה למרות שלא תכננו שאשאר

או כמו היום הסיפור הזה עם המרק

כמה זה לא טירוויאלי לה לתת לי ולהכניס אותי לחיים שלי ולעשות לי מקום בהם

כמה זה מפעיל אותי, לא משנה שאני יודעת ומבינה מאיפה רוב הדברים האלה מגיעים

אני עצובה כי זה ביטוי בקטן למשהו שאני עד עכשיו ממש השתדלתי לא לעשות, והוא "לא חשוב אני לא צריכה אותך אני אסתדר לבד".

זה מרגיש מטומטם לכתוב פה כי זה לא שיש לי צורך להסביר למישהו כאן מה קרה אבל אולי זה יהיה טוב בשבילי להסביר מה קרה.

היינו בבוקר מוזר, היא הופעלה ואני הופעלתי, ואז בעודנו מתכוננות ללכת ולהיפרד לכמה ימים אמרתי שחשבתי לקחת מהמרק שהיא הכינה אתמול. מרק עוף שהיא הכינה כי הייתי חולה, ואני עדיין סוחבת חולי. והיא אמרה בסדר, אבל אחר כך אמרה שזה טירגר אצלה משהו, כי יש לה כל מיני עניינים עם אוכל ועם לתת, ועם להאכיל אנשים. ואז כבר כשהייתי צריכה לצאת נזכרתי שלא הכנתי קופסה עם מרק והייתי צריכה כבר לצאת לאוטובוס, שתכלס יכולתי רגע להכין ולצאת עוד כמה דק, אבל כל הסיטואציה גרמה לי להרגיש ככ לא בנוח.

וזה מרגיש כמו הדברים האלה של "לא רוצה לא צריך לא חשוב אני לא צריכה אותך", שאני לרוב לא פועלת על פיהם, אבל עכשיו כן עם הלקחת את המרק הזה. וזה עושה אותי עצובה כי אני יודעת שכשהיא לא במקום מופעל היא הייתה שמחה שאני אקח ולהאכיל אותי. וכשהייתי מקודם בפגישה עם הפסיכולוגית היא שאלה אם לקחתי מהמרק ושהיא מקווה שלקחתי, ואמרתי שלא הספקתי, וגם שהרגשתי קצת לא בנוח, והיא התנצלה. ואני לא מבינה למה זה עושה אותי ממש עצובה. אולי כי אני עדיין מותשת מהחולי ומותשת מהפסיכולוגית ואין לי כוח בכלל לבשל ואין לי שום אוכל מוכן ויכולתי עכשיו לאכול את המרק הזה. ואולי בגלל כל השנה האחרונה וכמה שהייתי חולה ובדברים רפואיים קשים והייתי צריכה לעבור את זה לבד בלי אף אחד שידאג לי ולפעמים בלי לאכול כי לא הצלחתי לבקש עזרה.

כתבתי לה עכשיו אם היא יכולה לדבר תכף, במקום להישאר עם הרגשות שלי לבד ולבלוע אותם. לא יודעת. פתאום אני ממש עצובה. וזה לא מרגיש רק קשור לזה. הפגישה עם הפסיכו הייתה קשה ומדכאת, הלכתי ונכביתי עוד ועוד ככל שהיא התקדמה ואני עדיין כבויה מאז. הבנות על החיים שלי ועל הקשיים שלי שלא קשורים אליה. לא יודעת. לא יודעת מה לעשות עכשיו עם הזמן שלי. ממש הייתי רוצה עכשיו את המרק וזה עושה לי לבכות.

קראתי עכשיו את השיחה מאתמול, פחדתי שהיא תגרום לי להרגיש רע והיא באמת גרמה. זה מכעיס אותי שהיא הגיבה ככה בכעס, אמרה שזאת פעם ראשונה שהיא מרגישה שהיא לא יכולה לסמוך עלי. אני מרגישה כל כך כועסת ופגועה מהשבוע האחרון, ואני לא יודעת להסביר למה, וזה גורם לי להרגיש משוגעת. העובדות הן שהיינו במקום מדהים וביחד, התייפחתי לה בידיים אחרי ששכבנו, ועוד מיליון דברים שקרו בסופש לפני שבוע וחצי. ואז הוא נגמר ואני מרגישה אותה, אני מרגישה אותה רחוקה ממני. איך אני יכולה להרגיש אהובה ככה? אני לא. היא אמרה שזה כואב לה שהיא צריכה כל יום מחדש להוכיח שהיא אוהבת אותי, שזה לא מספיק האכפתיות והאהבה שלה ביום שלפני, מתחיל יום חדש והמד מתאפס. אני מבינה את זה. אני יודעת שיש דברים שקשורים אלי באיך שאני מרגישה, אני יודעת שזה מפעיל אותי בצורה הזאת גם בגללי. אני מרגישה משוגעת, וגם אני פשוט פגועה וכועסת. ואני לא מצליחה לתקשר כשאני ככה, אני לא יודעת איך לתקשר את זה, זה כל כך קשה לי להיות פגיעה במקום הזה, כל כך קשה לי שכל מה שאני רוצה זה לבכות. הנה עכשיו יכולתי לשחרר קצת ולבכות. כל כך קשה לי להראות לה שאני פגיעה ברגעים האלה, שהיא רחוקה ואני לא מרגישה שאכפת לה ממני. איך אני יכולה להראות לה שאני פגיעה? היא מי שאני צריכה להתגונן מפניה. אני לא יכולה להראות לה שאני פגיעה, אני פוחדת מדחייה ברגעים האלה. כל כך קשה לי וכואב לי. 

אני לא יודעת אם אנחנו צריכות להיות ביחד

אם רציתי שיהיה לה אכפת ממני הנה עכשיו אכפת לה

לא היה לי רצון בזה, לא ככה

אני רוצה לכעוס עליה אבל אני מסטולה

שזה כל מה שאני רוצה להיות

אני מרגישה כל כך רע בימים האחרונים בגלל על מה שקורה בינינו, משתדלת מאד לא לכתוב בגללה, לא לחשוב ככה

אבל אני מרגישה כל כך רע

וכשאני מרגישה רע אני רוצה לסמם את עצמי

ככה זה

ככה אני

כמו שאני שונאת את עצמי, כמו שאני רוצה למות, כשרע לי מספיק אני רוצה לסמם את עצמי

וכל כך רע לי איתה בימים האחרונים

פשוט ממש רע

שאני באמת לא יודעת אם את יכולה לתת לי את מה שאני צריכה

אם מה שאני מחפשת זה יציבות וביטחון ולבנות משפחה

אני מנסה לחשוב איזה יציבות את נותנת לי

ואני לא בטוחה

ואולי גם אני לא יכולה לתת לך את מה שאת צריכה

הביטחון שאת צריכה, שאין לי מושג איך הוא נראה

מזל שזה פאקינג בלוג אנונימי

לא שאין פה אנשים שיודעים מי אני באמת

למרות שבכל מקרה פחות סביר שמישהו מהם קורא פה

כצפוי ברגע שלקחתי התחרטתי

היה לי ברור שזה רעיון מטומטם

חמלה לעצמי וכו כל זה

מה שמעניין הוא ששוב ושוב חיכיתי שתשלח לי הודעה אוהבת

מתעניינת

משהו שיראה לי שאכפת לה ממני

וכל פעם חיכיתי ולא לקחתי

ואז לקחתי ועכשיו אני שמה לב לכעס בתוכי

כאילו שציפיתי שהיא תמנע ממני

"תציל אותי"

כאילו היא אמורה לדעת שאני רוצה לסמם את עצמי עכשיו ושאני מחכה שתגיע כלפיי חיבה כדי לא לעשות את זה

לא שיש ממה להציל זה לא עניין רציני כל הדבר הזה

פשוט הנרטיב

כאילו ברור לי שיש לי דפוסים דפוקים ושמערכות יחסים לא קלות גם לי 

אבל בואנה יש לה דפוסים דפוקים

בואנה יש לה דפוסים ממש דפוקים

מה אני אמורה לעשות עם זה שאני לא מרגישה את האהבה שלה

לא יודעת

שהיא נעלמת ומתרחקת ואני נפגעת

נכון זאת הייתי יכולה להיות אני שמתרחקת

אבל זאת לא אני, זאת היא

ואני נפגעת

אני לא יודעת מה אני אמורה לעשות עם כל זה

שוב ושוב

היה לנו סופ"ש מדהים לפני שבוע, ומאז היא מתרחקת וחרא

מה נסגר

אני יודעת שעכשיו אם היא תתקרב חזרה אני כבר לא שם, אני שומרת על עצמי, עכשיו היא לא בטוחה לי

אין לי כוחות לסיפור הזה

מה אם אני עושה עבודה טובה יותר בזה משאני חושבת?

בכל הדבר הזה של חיים

מה אם אני לא כל כך כושלת בזה

מה אם לא כל מי שאני אוהבת מרגיש שאני מאכזבת אותו

מה אם כל מה שאני דוחה פשוט יכול להדחות עד שאגיע אליו

מה אם הכל בסדר איתי?

מה אם אני בסדר גמור?

אפילו לא טובה או מצוינת או מצליחה או משהו

פשוט ממש בסדר