חלק מהמיינד פאק שקורה לי בכניסתי לעולם הבדסמ זה היכולת להביא אור למקומות שאני מתביישת בהם ושאני מרגישה שהם אפלים או לא סבבה.
אני עוד מנווטת בין לפנטז ולהתבונן על חשקים שעולים בי, לבין הרצון באמת לממש במציאות את החשקים האלה. מנסה להבין שזה בסדר להרגיש תחושות מסוימות ולתת להן ולידציה, גם אם אלה לא דברים שאני מאחלת לעצמי באמת לחוות במציאות. קצת מבלבל לעיתים.
בכל אופן, כן, בא לי מישהי להיות שלה. להיות שייכת לה. שתדאג לי ותקרא לי קטנה שלי ותברר עם מי אני מדברת ולאן אני הולכת, ותכעס עלי כשאני לא טובה אלי, ותשמור עלי כשאני לא מצליחה. וזה מצחיק כי אני כולי ציפור חופשייה ופוליאמורית ויש לי אלרגיה לתחושה שמגבילים אותי או מונעים ממני משהו. וזה מרגיש לי אולי לא בריא לרצות להיות שייכת למישהי ולרצות לתת לה את השליטה עלי. אבל אני כל כך רוצה לשחרר ממני, לשחרר את הקונטרול פריק שחייב להיות בשליטה על הכל, לשחרר ממני את הצורך להיות טובה ובסדר, ופשוט להיות של מישהי אחרת שתדאג לי.
בדייט לפני כמה ימים עם שולטת אמרתי שאני תמיד יוזמת ומתחילה עם בנות, וזה מצחיק אותי שגם כשאני מחפשת שולטת אני עושה את זה. והיא הסתכלה לי בעיניים ושאלה אם אני רוצה שמישהי תיקח את זה ממני. והסתכלתי לה בעיניים ואמרתי שכן. והייתה הבנה משותפת וחרמנות מתחת לפני השטח וזה היה לי נעים.