אני מתחילה לחשוב שהפנטזיה טובה רק כפנטזיה ולא בתור שום דבר אחר.
היום הייתה לי פגישה עם הפסיכולוגית שלי וסופסוף סיפרתי לה על הבדסמ. היא אישה כזאת חכמה, וגם מיודעת, היא עשתה קורס במרכז למיניות אלטרנטיבית כפרה עליה. אחת הנשים הראשונות שרציתי שישלטו עלי לפני שהבנתי את זה. מאד הביך אותי לספר לה על זה, אפילו שלכל אדם שני אני מספרת שנכנסתי לבדסמ ואני מחפשת שולטת וכו וכו. לה זה הביך אותי נורא.
היא העלתה, בצדק רב, את העניין שיש לי עם הדמות הנשית הזאת בעמדת כוח. החלומות החוזרים של דמות מבוגרת ממני, עם סמכות מסוימת עלי, שבלי לגעת בי מנצלת אותי מינית. יש לה כוח עלי, איזה כוח מנטלי, אני נמשכת אליה ברמות והיא יודעת את זה והכל גם מגעיל אותי. מחרמן ומגעיל, גועל כזה של לכלוך שנכנס פנימה ונדבק לכל האיברים הפנימיים. זאת תחושה מאד מבלבלת. ויש לה זליגות החוצה, אל המציאות, אל נשים שאני נמשכת אליהן, ובמיוחד לנשים שאני רוצה שישלטו בי.
אני מבין דברים בדיעבד. הנטיות הבדס"מיות היו שם הרבה זמן בתוכי. המשיכה הזאת לנשים מבוגרות שיטפלו בי, שימשכו לגוף הצעיר שלי, שלא ירתעו מהמוח החד שלי, שיהיו מספיק חריפות לשחק לי איתו. לא יודעת אם חריפות זו המילה. יש שם משהו שאני מנסה לפענח. השליטה הפיזית זה לא מה שקוסם לי. בדוק, אני מזוכיסטית, אין שום ספק בזה. גם סדיסטית, גם בזה אין יותר מדי ספק. אבל לא שם טמון הכלב. אני צריכה שיכנסו לי מתחת לעור, לתוך החיווטים שלי ויזיינו לי את השכל.
אני מנסה לשים את האצבע על מה זה הדבר הזה, שגורם לי להרגיש שלדמות המיתולוגית מהפנטזיות שלי יש כוח עלי. היום הבנתי שמשהו בזה שאני מאד נמשכת אליהן נותן להן כוח עלי. כמובן שמשיכה זה דבר דינמי, ובאיזשהו מקום, ככל שהן יותר בלתי מושגות הן הופכות להיות דבר יותר מושך. אני חושב למשל על מישהי שיצאתי איתה ורצינו לבדוק היתכנות בדס"מית. נמשכתי אליה ברמות, אבל לא הרגשתי שהיא חכמה יותר ממני. כן היה בה משהו שניסה להיכנס לי לתוך המוח, לתוך נימי הנפש, לגרום לי להיות חשופה ופגיעה בלשאול שאלות אינטימיות וישירות. היה שם משהו שסיקרן אותי במובן הזה. אבל גם פחדתי שמתישהו היא תפסיק לגרות אותי אינטלקטואלית ואני אשתעמם. אינטלקטואלית זו המילה? לא יודעת. זה מובן. כן הייתי מאויימת ממנה בכל זאת, כי היא הייתה מבוגרת ומנוסה ומאד נמשכתי אליה. אבל תכלס אולי אם זה היה ממשיך זה לא היה מספיק כדי לגרות אותי.
בכלל, אני כל כך משועממת. אני כל כך צריכה שיגרו לי את המוח. אפילו בלימודים אני לא הכי מרגישה את זה, מגרים אותי בדברים מסוימים אבל אני כל כך צריכה כבר אתגר. זה גם מעניין שעד היום לא יצאתי עם מישהי שהרגשתי שברמת האינטליגנציה שלי. כאילו אינטליגנציה זו מילה מאד רחבה להגיד, למשל לאקסית שלי יש אינטליגנציה רגשית מדהימה, והדברים שהתאפשר לנו לעבור יחד היו מטורפים, תהליכים רגשיים מאד עמוקים. אבל באספקטים אחרים היא לא הייתה חדה כמוני. ואני מרגיש שאולי אני מוכנה להתקדם לאישה שתאתגר אותי בצורה אחרת. מעניין אם היא קיימת מחוץ לפנטזיות שלי, אני מתחילה לחשוד שלא, שהקיום היחיד שיש לה הוא בתור פנטזיה, ואם היא תצא אל המציאות זה כבר לא יהיה מרגש ככה. מעניין איך זה ירגיש אם היא כן תתממש, האם הגועל יעבור תמורה, ומה זה בכלל הערבוב הזה בין חרמנות לגועל. זה דבר שמאד מסקרן אותי לחקור, הקשר בין חרמנות לגועל. בטח אמשיך לכתוב על זה.
היום היה שיעור שבתחילתו עשינו סבב של מה מעניין אותנו, זה יכל להיות היום או החודש או בכלל בחיים. אני נכנסתי לשיעור חרמנית, וגם אני חרמנית על המורה הזאת, שראיתי אותה מסתובבת בבית ספר בתחילת שנה שעברה לפני שידעתי שהיא מורה, והיא נראתה לי כמו יצור קטן ונוירוטי והיו לי מחשבות כאלה אלימות ומיניות עליה, והיום השיעור התחיל והייתי חרמנית, גם עליה, וכשהגיע תורי להגיד מה מעניין אותי אמרתי סקס ואלימות. זה מצחיק בגלל שמה הסיכוי שמישהו שהיה איתי בשיעור הזה יקרא את הבלוג שלי, אבל פתאום זה גם מחשיש אותי. כמה מעייפת תחושת הבושה בדברים שאני מרגישה. למה זה דבר רע לרצות לזיין את המורה שלי ,או לרצות שתוריד אותי על הברכיים ותזיין לי את הפה עם האצבעות שלה בזמן שאסור לי לנתק ממנה קשר עין.
אהה אתמול היה לנו שיעור שבו היינו צריכים להסתובב בחדר ולשמור על קשר עין עם אדם מסוים לא משנה מה. יצא שעשיתי אותו עם סטודנטית שאני לגמרי בקטע שלה, וזה היה אינטנס ממש וגם היינו קרובות פיזית לא מעט, לרגעים במרחק נשיקה. סיפרתי לה שאני הולכת היום לסדום וראיתי סקרנות בעיניים שלה. רציתי להגיד לה שתבוא איתי אבל קצת התביישתי.