לפני חמש שנים בדיוק (פאק אין לי מושג איך עבר כל כך הרבה זמן) שכבתי עם מישהי שרציתי במשך שלוש וחצי שנים. זאת הייתה אהבה אסורה, מה שהפך את הכל להרבה יותר מושך ומפתה. הקשר נותק לכמה שנים ואז לפני חמש שנים במקרה נתקלנו זו בזו. גם אז היא אכלה סרטים וניסתה לנפנף את זה, מה שכמובן הפך אותי לרעבה יותר, ובסוף לילה אחד באתי אליה ובילינו יחד 24 שעות. לא ישנו כל הלילה וטרפנו אחת את השנייה.
כמה ימים לפני כן שלחתי לה טקסט שכתבתי, מיני אבל גם מאד חשוף ופגיע שלי. ובאותו לילה, כשהתחבקנו עירומות וקרובות במיטה, היא ציטטה איזה משפט מהטקסט ועשתה לי מן טיזינג כזה. זה היה לי ממש ממש לא נעים. זאת הייתה תחושה קשה. הרגשתי שהיא לקחה את הדבר הכי חשוף שלי, האמנות שלי, המילים שאני מוציאה בכתב, והשתמשה בזה נגדי. אפילו שהיא רק ניסתה לפלרטט כנראה או לחרמן. שנאתי את זה.
נזכרתי בסיטואציה הזאת לא מעט בזמן האחרון. אני חושב שיש שם משהו מעולם הכוח והשליטה, מן ניסיון להיכנס לי למוח, להראות שמכירות אותי ואיך הנפש שלי עובדת, מתוך איזה מקום של כוח. אני עוד מנסה לפענח את הדבר הזה. בכל מקרה אני לא אוהבת את זה. כדי להיכנס לי למוח צריך להיות מאד מאד מוזמן. אני שונאת שמנסים להתיימר להכיר אותי או לנתח אותי או להבין איך המוח שלי פועל. במיוחד דרך המילים והאמנות שלי, אבל גם בכלל. אולי זה נכון, אולי יודעים איך אני פועלת, אולי אני באשלייה שאני לא מובנת ובעצם המבנה האישיותי שלי חשוף לכל ואפשר לפצח אותו בקלות, מה שזה לא אומר. לא אכפת לי, זה לא נעים לי. אולי זה יהיה לי נעים בשלב מסוים, אחרי היכרות מאד עמוקה של נפש לנפש. הרי זה יכול להיות נעים כשמישהו אומר לך משהו על עצמך, כשזה חברה טובה. אבל זה לא כזה. הכוונה מאחוריי זה היא שונה. מיד אחרי הסיטואציה עם הבחורה ההיא, יצאתי עם בחורה אחרת שהתאהבתי בה מאד או רק הייתי אובססיבית כלפיה. מתישהו היא אמרה לי שאני סתירה בין כל כך הרבה דברים. זה עשה לי נעים באותו זמן, שהיא מנתחת אותי, שהיא מקדישה זמן אלי במוח שלה כדי לנסות להבין מי אני ומה אני. היום אני שונאת את זה שהיא אמרה את זה. היום זה מרגיש לי כמו ניסיון שלה להפוך אותי למשהו יותר קל לעיכול עבורה, וגם ניסיון לבסס איזה עליונות עלי בזה שהיא יודעת מי אני. לא יודעת. הייתה בה גם הרבה התנשאות על הגיל שלי, אני הייתי בת 19 והיא כמעט 24. היום אני בת 24 והיא נראית לי מגוחכת, ההתנשאות הזאת, לגרום לי להרגיש קטנה. כן, נראה לי שהרבה מזה חוזר לתחושה שמנסים לגרום לי להרגיש קטנה. בזמן האחרון פערי הגילאים ביני לבין הנשים שאני מדברת איתן רק הלכו וגדלו. מרגישה שאני צריכה להיות זהירה.
יש לי הרבה מחשבות על העניין הזה של "לקחת". יש בזה משהו מחרמן, יש לי רצון שיקחו ממני, אבל אני צריכה שאני אאפשר את זה. שאני ארשה שיקחו. שזה יהיה בתוך ההסכמות והגבולות שלי. לקרוא לי קטנה זה מחרמן לרגע, אבל אני לא הקטנה של אף אחד, נוט יט. לא יודעת, זה תלוי בקונטקסט. אני עצבנית. נמאס לי מהתחושה שמנסים לקחת ממני משהו בלי שהסכמתי לזה. נמאס לי שאני לא מסוגלת לעמוד על שלי ולהגיד את זה (אבל סתם, אני בהרבה חמלה כלפי עצמי בזה, ואני חושבת שאני סופר משתפרת בזה).
באמת הדבר הכי מחרמן זה כבוד לגבולות שלי, וואו אין מחרמן מזה.
ובנימה יותר נעימה, היום ליקקתי מלא כפות רגליים. ושיחקתי עם כל מיני אנשות מתוקות ועם אנרגיות נעימות. הייתה מישהי שהנוכחות שלה הייתה לי נעימה ממש, והיה נורא נעים לגעת. הופתעתי מזה נורא כי אני מכירה אותה וירטואלית כבר הרבה שנים ולא ציפיתי. אפילו שזכורה לי התחושה שאני כבר מכירה אותה מהרגע הראשון שנתקלתי בה בפייסבוק. גם היום היא כל הזמן ניסתה להבין איפה נפגשנו, אבל אני די בטוח שמעולם לא נפגשנו מחוץ לוירטואליה.
רק מבהיר לי כמה אני צריכה להכיר אנשים במציאות של הפנים מול פנים, כמה אני בנאדם שצריך להרגיש את האנרגיה של מי שמולי. תכלס אני לא מבינה מאיפה יש לי את הכוחות לכל ההיכרויות האלה.
וגם אני תוהה אם אני רגישה יותר משאר האנשים. אני לא אוהבת שנוגעים בי בלי לבקש, או בלי שהיה ממש ברור שאני גם בעניין. אני לא אוהבת שמנסים לכפות על הקשר דינמיקה בלי שדיברנו על זה. לא יודעת אם זה אומר שאני רגישה יותר מאחרים, ונראה לי שזה גם לא משנה. ככה אני מרגישה ושם נמצאים הגבולות שלי, וזהו זה. אם משהו לא נעים לי הוא לא נעים לי.
