שדה פרחים

הבחורה שאני רוצה מהלימודים בהתה בי היום שופכת על עצמי שעווה. גם אחרי שסיימתי את התרגיל היא המשיכה להסתכל. מבט סקרן ומהופנט.

אחר כך בשיעור אחר שקרעו לנו את הצורה, כולנו הזענו והתנשפנו כמו משוגעים, היינו צריכות להתחלק לזוגות והיינו יחד והיא תפסה לי את הפנים והחזיקה אותי קרוב אליה.

אין ספק שיש בינינו מתח. אבל היא גם מפלרטטת עם כולם ולא נראה לי שהיא תיתן לי את תחושת הביטחון שאני זקוקה לה בפרטנרית. מצד שני היא כזאת חריפה וחכמה וסקסית ויפה. היום חלפה לי מחשבה בראש לבוא אליה בישירות ולומר

I've been thinking of asking you if you want to play with me

אני די בטוח שהיא תרצה לשכב איתי. תכלס היא גם נראית לי קינקית ואולי תרצה לשחק בדסמית. אפילו שיש בי גם מחשבה שאומרת שאולי היא תדחה אותי וזה יהיה משפיל. אני רוצה לומר שיש בזה משהו שגם מחרמן אותי אבל כרגע זאת בעיקר תחושה כואבת. בכלל זה נשמע כמו רעיון גרוע לשכב עם מישהי שלומדת איתי ברוב השיעורים עד פברואר. אני לא באמת צריכה את הבלגן הזה על הראש שלי ולאכול עליה סרטים. היא גם כזאת פופולרית ואני כזאת קנאית. אני באמת לא אתמודד עם זה טוב.

היום הזה גמר אותי, גם עם ההגשה וגם עם השיעור האינטנסיבי שהיה אחכ. כשהגעתי הביתה היה משהו שהפעיל אותי ופרצתי בבכי. הרבה זמן שעמד לי הבכי הזה בגרון, בכי וצרחה חזקה. הצרחה לא יצאה אבל הבכי כן. השותפה שלי הייתה בבית אז הוא לא היה קולני כמו שאני אוהבת, אבל עדיין היה ממושך וטוב.

אני מאד נהנה מהקונספט של לכתוב בלוג, אבל אני חושב שאולי לא טוב לי כאן בכלוב, מכל מיני סיבות. חברה אמרה לי שאני יכול לכתוב בלוג גם במקום אחר, אבל זה לא אותו דבר. יש כאן תחושה שאני יכול לכתוב פשוט על הכל, גם על כל המקומות הסוטים והאובססיבים שבי, וזה יהיה סבבה. זאת תחושה ממכרת. נראה לי שיותר ויותר מפחיד אותי שיחברו בין המשתמש שלי לביני, אני לא בטוחה למה. זה דיסוננס מוזר בין התחושה הזאת לבין מי שאני לרוב. אני בנאדם שמאוד חושף את עצמו ואת נבכי נפשו ואת מחשבותיי בפרהסיה, יצא לי לפרסם דברים מאדדד חושפניים ברשתות חברתיות. אז למה הבלוג הזה מטריד אותי? אפילו שאני לא בטוח שכתבתי כאן דברים כאלה נוראיים, קצת רצון לזיין כמה מורות, רצון שישפיטו אותי. אנאערף. בכל מקרה נראה מה אני אעשה. אולי אני צריך קצת הפסקה מכאן.