**אם המחשבות שלי בפוסט מעניינות אתכן אני אשמח לפטפט, על אמנות ומיניות וכו'. מוזמנות/ים לכתוב לי.**
אני חושבת שלא באמת הייתי רוצה שהמורות שלי יזיינו אותי.
אני נמשכת לסמכות וזה מחרמן אותי רצח, במיוחד כשיש איזון בין קור ונוקשות למשהו אמהי (שלום למורה הקשוחה שכשרואה אותי מחוץ ללימודים מלטפת לי את היד את מוזמנת לבעול אותי).
אבל סתם, לא באמת, לא באמת הייתי רוצה שתבעל אותי.
מה שמבלבל אותי נורא כבר שנים, שנים, זה המתח הזה בין החרמנות לתחושת הניצול. בין התחושה שלוקחים ממני לתחושה שאני רוצה בזה. בין הפחד לקחת לבין זה שמחרמן אותי לקחת. אני מרגישה שלאט לאט אני מצליחה לזקק את המילים המדויקות לתאר את זה, ואיתן מתבהרת היכולת להסתכל על התחושות האלה. עדיין לא להבין אותן, אבל להסתכל עליהן, להוציא אותן אל האור ואל המודע. זה מרגיש לי מאד גדול.
אז לא באמת הייתי רוצה שהמורות שלי יזיינו אותי. זה דוגמה לדבר שיכול להיות מחרמן בעיקר בפנטזיה. מה היה קורה אם זה היה יוצא מהפנטזיה? הייתי צריכה להרגיש יחס מאד שוויוני ולא שהיא משתמשת במעמד שלה כמורה שלי כדי לנצל אותי. אבל מה אם זה כן היה מחרמן אותי, שהיא מורה שלי ומנצלת את הסמכות שלה עלי? אני לא יודעת. באמת לא יודעת אם זה משהו שהיה יכול להתקיים מחוץ לפנטזיה.
יש מורה אחת שיקרה ללבי, למדתי איתה כבר לפני כמה שנים במסגרת אחרת, והיא אמרה לי בסוף השנה בשיחת סיכום אחת על אחת שאני זהב לעולם האמנות. שאני עדיין לא יודעת מה אני שווה, שאני אתחיל להבין רק עוד עשור. זה אחד הדברים הכי אינטימיים שאני יכולה לחלוק כאן, כי זה מביך אותי ברמות לחלוק את המילים האלה. עוד משהו שמעיד על כמה שקשה לי לראות מה אני שווה. אבל גם אתם לא מכירים אותי ואני לא באמת צריכה להוכיח שום דבר לאף אחד, כמו שאני מרגישה שאני תמיד צריכה. בשיעור השבוע המשכנו לנסות להגיע לcore שלנו, של מה שמעסיק אותנו עכשיו ובכלל, ודיברנו על כל מיני מילים ודימויים דרך אסוציאציות ואני העליתי את המילה לזיין, שזו מילה שמפעילה ומעניינת אותי. לזיין, שיזיינו אותי. והיא זרקה מילה כלשהי בתגובה, אולי לזיין את המוח (בדוקקק איך היא ידעה שזה מחרמן אותי?), ואמרה שהיא לא יכולה לדמיין אותי מזיינת על במה. חשבתי שבסיטואציה אחרת זה היה יכול להיות דבר מאד מטריד להגיד (מעניין אם זה הטריד מישהו מהתלמידים), אבל יש לנו קשר מיוחד, ככה אני מרגישה, ואני יודעת שזה נכון, וגם היא מרגישה ככה, איזו הבנה שעוברת בין שתי התודעות שלנו, וזה לא הטריד אותי והבנתי למה היא התכוונה. אבל זה גם הצחיק אותי שהיא אמרה את זה, כי זה דווקא רצון שיש לי, לזיין על במה, להביא סקס לבמה, להביא חייתיות, חרמנות, גועל, סטיות, נושאים שהם טאבו. זה כל כך מביך אותי להביא את המיניות שלי לבמה. לגנוח ליד אנשים מפחיד אותי. להביא את תנועות האגן, הלפמפם, הלזיין הזה, מרגיש לי כל כך מלוכלך ולא בסדר. ויש לי משיכה גדולה לחקור את זה על במה.
אז ברור שאני עכשיו צריכה לעשות הגשה שקשורה בסקס ובשליטה. עכשיו פתאום נפל לי האסימון שיחסי השליטה שמעניין אותי לחקור זה ביני לבין הקהל. איך אני שולטת עליהם ואיך אני הנשלטת שלהם. שאלות על יחסי כוחות, על התמסרות, על יצירת אמון.
היה לי גם רצון לרדת למישהי על במה, או לעשות למישהי ביד. עולה לי גם כמובן השאלה, האם אני לא פשוטה סוטה חרמנית שרוצה לגעת במישהי, ולהביא את זה לבמה זה סתם תירוץ, וזה נטו אקסהיביוניסטי, וניסיון לכפות על הקהל השבוי שלי משהו. יש איתי בכיתה בחורה שדיברתי עליה כמה פעמים בבלוג שהייתי שמחה מאד לזיין, אבל אנחנו לא קרובות ואני לא אשאל אם היא בסדר עם זה שאעשה לה ביד מול הכיתה. לעומת זאת יש מישהי אחרת שאני לא נמשכת אליה אבל רוב הסיכויים שהיא תסכים (לא שאני צריכה להימשך אליה. או שאולי כן? מה קורה כשאני נמשכת אל מישהי שאני מזיינת על במה?). שום דבר לא קיצוני מדי לבחורה הזאת, שתינו אוהבות דברים קיצוניים אבל בצורה קצת שונה. יהיה מעניין לשאול אותה אם אני יכולה לעשות לה ביד מול הכיתה.
כמו שאמרתי בהתחלה, אם זה מפעיל אצלכם דברים ואתן אוהבות לדבר על אמנות אשמח לשוחח ולהתדיין, על אמנות ובמה ומיניות.