היו 3 סטודנטים, שני בחורים ובחורה, ומורה אישה.
נעמדתי מולם, הסתכלתי להם בעיניים, חייכתי במבוכה, ועצמתי עיניים.
ואז... גנחתי מולם כמה דקות. זה התחיל מנשימות כבדות ועלה בהדרגתיות, לא ישר פול און גניחות, אבל זה הגיע לזה וגם היה איזשהו שיא.
כל היום אכלתי סרטים על זה ומאדדדד לא רציתי לעשות את זה. חבר מהכיתה שמכיר אותי ואת היצירה שלי אמר שהוא מרגיש שזה היה רגע חשוב לתהליך האמנותי שלי. זה ריגש אותי שהוא אמר את זה, הוא גם צודק. הרגשתי שאני חייבת לעשות את זה, והנה הגיעה הזדמנות מעולה. ועדיין, כל היום הייתי מבועתת מזה. ובשיעור עצמו ניסיתי לדחות את זה כמה שיותר, זה כל כך הפחיד והביך אותי.
הייתי מאד בתוך זה, מאד נוכחת, התמסרתי. היה רגע אחד שכל כך נסחפתי לגניחות שפתאום קלטתי את עצמי וזה הבהיל אותי. ההפתעה הכי גדולה בשבילי הייתה שגם נהניתי מזה. אחר כך הרגשתי תחושה קצת משכרת, הרגשתי טוב עם עצמי, גם הרגשתי שחירמנתי.
בהתחלה, כשהבטתי להם בעיניים, האחרונה שהסתכלתי לה בעיניים זאת זאת שאני בעניין שלה. זה חירמן אותי. גם בסוף כשפתחתי עיניים היא הייתה הראשונה שהעיניים שלי נחו עליה והיא קצת חייכה. אחר כך בדיון על ההגשה היא אמרה כל מיני דברים, בין היתר שזה חירמן אותה. זה שימח אותי. זאת לא הייתה המטרה היחידה שלי, לחרמן, אבל זה היה דבר מעניין לבחון. וגם אחד הדברים שכל כך הפחידו אותי. אני גם לא יודעת אם דמיינתי את זה אבל הרגשתי בינינו לבינה מתח אחר כך. לא נראה לי שדמיינתי את זה. היא גם בנאדם כל כך פלרטטן וחרמן, בדוק שאני עושה לה את זה.
הפנים שלי המשיכו להיות אדומות עוד איזה שעה אחר כך. הסתכלתי על עצמי במראה ונראיתי כל כך יפה. לפעמים היופי שלי מפתיע אותי, כאילו אני לא זוכרת שככה אני נראית. מעניין אם אני מתנהגת כמו בנאדם יפה. מעניין איך בנאדם יפה מתנהג. מעניין אם מתנהגים אלי כמו אל בנאדם יפה, אני בטוחה שכן אבל אין לי דרך לאבחן את זה או לבודד את זה, אף פעם לא הייתי לא יפה.
זאת הייתה חוויה ממש מעניינת, באופן ממש מפתיע. קצת חבל לי שלא רציתי שיצלמו אותי, חבר הציע אבל זה הביך אותי נורא. מעניין איך אני אמשיך להתפתח מכאן.