רציתי לכתוב עכשיו בבלוג אבל הרגשתי שאין לי משהו בעל משמעות לכתוב אז אין לי בשביל מה. מה זה לעזאזל משהו בעל משמעות? זה הבלוג שלי אני יכולה להפליץ כל מה שבא לי פה, מי זה הדמויות הבדיוניות האלה שאני תמיד מרגישה שצריכה לדפוק להן חשבון.
היה יום ארוך מאד, כמו כל יום ראשון, והיה לי איזה ערפל מוחי רוב היום. היה לי קשה להתרכז בשיעורים, קשה להתעניין, שום אוכל לא ריגש אותי, שום דבר לא ממש עשה לי חשק. גם אחרי סופ"ש שני ברצף של עבודה, גם אמורה לקבל וסת בכל רגע, וגם אולי ההתחלה המלהיבה של תחילת שנה מתחילה לפוג ועכשיו נשארה שגרה שגרתית יותר. כן הספקתי לעבור לקנות כל מיני סוגים שונים של נרות שבת, לנסות את רובם על היד, לחטוף כוויה, למצוא סוג נר ממש סבבה וגם לנסות אותו על הלשון שלי. היה מפתיע. כן היה קצת חם יותר משציפיתי, ונשארה אחכ תחושה כמו לקחת שלוק חם מדי מכוס תה, אבל זה גם היה נעים. ניסיתי אחכ על היד את כל שאר הנרות מהחבילה הזאת והם כולם שרפו אחושרמוטה אז לא הבנתי מה הקטע. עכשיו אני שומרת בחירוף נפש על הנר האחד הזה שהולך לצבוע לי את הלשון. האמת שזה הדבר היחיד שהיה לי עניין בו היום ותשוקה, ההגשה ביום חמישי. כתבתי טקסט נורא יפה ופואטי בעיניי, כתבתי באנגלית וזה היה לי נעים, ואני מדמיינת דימוי נורא יפה של מישהי שמטפטפת לי שעווה על הלשון, ואחר כך היא מתיישבת עלי ומתכדררת לעובר ואני מחבקת ומערסלת אותה. הייתי רוצה להצליח לחשוב על דרך לבלבל עוד יותר את יחסי הכוחות בינינו אבל אני בינתיים לא מצליחה לחשוב. מחר אנחנו נעשה חזרה וננסה שהיא תטפטף לי על הלשון ותתכרבל עלי. תכלס המחשבה על זה די מחרמנת אותי, יש לה מבט אינטנסיבי וגם אני אינטנסיבית וזה חיבור מעניין. אני חושבת שלא אגיד לה בשלב הזה שאני נמשכת אליה, אם כי חשבתי שזו דרך מעניינת לערבב את יחסי הכוחות. אני מדמיינת שזה ייתן לה כוח עלי, אבל זה כמובן יכול גם לתת לי כוח עליה, במיוחד שהיא נכנסת לטריטוריה שלי, להגשה שלי, היא פרפורמרית שלי והמילים והנרטיב שאספר בהגשה הם שלי. בכל מקרה אני פשוט לא מרגישה שבהכרח יהיה לזה ערך פרפורמטיבי גדול אז לא נראה לי שאספר לה.
תכלס הסיבה שהתחלתי לכתוב פה היא כי רציתי לכתוב ששתיתי בירה ועכשיו אני מאד עייפה. זה הדבר חסר המשמעות שרציתי לכתוב. סיימנו ללמוד ב8 והלכתי לכמה חמודים לארוחת ערב וחזרתי דרך יער חשוך ומפחיד ועכשיו אני בבית מתלבטת אם להיכנס להתקלח או לא כי אני מאד עייפה מהבירה. אני שמחה שיצאתי אחרי הלימודים, אני לא עושה את זה לרוב והיה לי צורך בחברת בני אדם, וגם לא ממש עשיתי משהו כיף בסופש. מחר אני מתחילה מאוחר, החלטתי שבגלל שאני עובדת בחצי מהסופשים אני צריכה לעשות לעצמי יותר רגעי מנוחה במהלך השבוע, יותר סתלבט, נניח מחר לקחת דברים יותר בצ'יל. זה נחמד שאני מכריחה את עצמי לנוח אחרת רק הייתי אוכלת על זה אשמה. אבל עדיין אוכלת על זה אשמה.
