היה לי יום מציף. פתחתי אותו בלבכות מלא כי הוואצאפ שלי נמחק וכל השיחות עם האקסית שלי נמחקו. אני רק חושבת על זה עכשיו שוב וזה עושה לי רע. לא הצלחתי לשחזר והגעתי להבנה שכנראה עדיף לשחרר. אחרי זה פגישת זום עם הפסיכולוגית שבכיתי עוד הרבה. אחרי זה חזרה עם הבחורה שאני בקטע שלה ושטפטפה לי שעווה על הלשון, היה לא קל ומציף, וגם הסיטואציה מולה הייתה לי מוזרה. חשבתי שזה יהיה מעניין בגלל שאני נמשכת אליה אבל זה רק הקשה עלי וגרם לי להרגיש קטנה ונזקקת, מאז החזרה אני באיזה מצב רגשי מוזר. אבל גם כי באמת באמת היה יום מציף ולא קל וגם אני לפני וסת.
ביום כמו היום ממש חסר לי שאין לי מישהי שתעטוף אותי ותתעניין בי ותדאג לי ותכין לי משהו טעים לאכול ותנשק אותי כשאני בוכה ותחבק אותי בלילה. כמה זמן לא הלכתי לישון מחובקת עם אף אחת. אני לא מבינה את זה, מגע הוא צורך כל כך בסיסי לבני אדם, איך אפשר לחיות בלעדיו. אבל לא רק המגע. פשוט בא לי רגע שמישהי תדאג לי, to take care of me, שאוכל רגע להרפות.
