לפני שנתיים. 24 בנובמבר 2022 בשעה 9:09
אישה בגיל של סבתא שלי חייכה אלי בסופר כשנתתי לה לעבור וזה עשה לי דמעות.
יש לי גוש בחזה מהבוקר והנה עכשיו קיבלתי הזמנה לארוחת ערב אצל חברים היום וכבר אני בוכה.
לפעמים אני תוהה אם זה נראה שאני בדיכאון. או לפעמים אני תוהה אם אני בדיכאון. לא נראה לי. אני כותבת כשקשה לי. קשה לי הרבה? לא יודעת. אני פוחדת ש3 השנים הקרובות ימשיכו להיראות ככה, שגרה מטורפת, הצפות רגשיות. הגוף שלי כבד היום ורק בא לי להישאר במיטה ולבכות. אני יודעת שזה לא יקרה, אני רק אגולל בטלפון אם אשאר, אפילו לא אראה סדרה, רק אגולל למוות בטלפון. יש לי עכשיו שיעור תנועה שתמיד קשה לי בו. אולי אני יכולה יותר ברכות היום, לא יודעת. בא לי חיבוק. ממש בא לי חיבוק שאוכל לבכות בתוכו.