נראה לי שהסופש אני אכין מרק חרירה ואבכה.
בכל פעם שהיה פיגוע בתל אביב, או טילים בדרום, כתבתי לה ושאלתי אם היא בסדר, אם אמא שלה בסדר, אם הכלב. היום קיבלתי כמה שיחות טלפון כשהיה פיגוע בירושלים אבל היא לא כתבה לי כלום. זה גורם לי לרצות לבכות. המרחק בינינו הולך וגדל. אני הולכת וגדלה, אבל בלעדיה.
נמאס לי מכל מה שאני יודעת לבשל, אני רוצה מתכונים חדשים. בעצם אני חושבת על זה שכמעט כל מה שלמדתי לבשל למדתי איתה. בשבילה. כדי להאכיל אותנו. אני הייתי מבשלת את הרוב, כי אני קונטרול פריק שצריכה שהכל יהיה כמו שאני אוהבת, אבל מרק חרירה היה שלה. זה היה אחד הדברים היחידים שאבא שלה היה מכין בבית. לא הכרתי את המרק לפניה ואהבתי כל כך כשהיא הייתה מכינה. אני מתגעגעת אליה.
בכל מקרה הולך להיות סופ"ש קר בירושלים ונראה לי שמרק זה רעיון טוב. ואם יש לכם מתכונים טבעוניים מוצלחים, לא רק של מרקים אלא מכל סוג, ספרו לי בבקשה. עדיף מהסוג שסטודנטית עייפה יכולה להכין במהירות יחסית, אבל אני גם מאד אוהבת לבשל ולהשקיע באוכל אז אני פתוחה לרעיונות.
