אני עצובה
יש לי עוד מעט שיעור שבא לי לפרוש ממנו
יש לי ממש התנגדות אליו, קשה לי עם המורה ועם איך שהיא מלמדת, היא מן פיה מעופפת כזאת וזה שיעור מעשי והיא עושה דברים מהר מדי ולפעמים הקצב הפנימי שלי איטי יותר או שאני לא מצליחה לעקוב
אולי אני אלך כי החימום בהתחלה נחמד
אבל אין לי כוח לבני אדם ואני עצוב
אני יודע למה אני עצוב ואני חושב שאני צריך לנקוט פעולות מסוימות כדי לטפל בזה
אבל זה קשה לי
וזה עצוב לי שאני מגיעה למצב הזה הכבוי והעצוב
אם מסתכלים על זה רציונלית זה נראה פשוט, וגם האינטואיציה שלי אומרת לי את הדבר הזה, אבל עדיין יש שם דברים שמקשים עלי לעשות את זה
בנימה אחרת
החלטתי להתחיל עם מי שאני דלוקה עליה מהלימודים
היא פה רק לעוד חודשיים ואז חוזרת למדינה שלה והיא כזאת מקסימה ומתוקה ומהממת בעיניי סעמק אני פשוט אעשה את זה אפילו שזה מפחיד לי ת'צורה
טוב זה באמת מפחיד אותי אבל, הפחד מדחייה הזה
השבוע הזה היה כל כך קשה רגשית
ראיתי תמונות של האקסית שלי עם הבתזוג החדשה שלה והתפרקתי
זאת הייתה התפרקות טובה, משחררת, כואבת כמו הישמור
טוב שהיא קרתה, המחזור הזה שקיבלתי השבוע מנקה אותי, משחרר החוצה הרבה דברים, אבל גם כל כך כואב לי
אני מתגעגעת לאינטימיות, למיניות, לקרבה, להרגיש אהובה, נחשקת, רצויה, לאהוב, להימשך, להביט במבט מאוהב, שיהיה לי אכפת בצורה עמוקה ממישהי
זה כל כך נעים, להרגיש את התחושה הזאת של אכפתיות, של דאגה, של רצון שיהיה למישהי טוב, של אהבה
אני עדיין מרגישה אהבה עמוקה לאקסית שלי, אני כל כך רוצה שיהיה לה טוב, שהיא תהיה שמחה, שתהיה מאושרת, שתחייך ותאיר את העולם עם החיוך שלה ועם האור שלה ועם הלב שלה שהוא הכי יפה בעולם
אני לא חושבת שהייתי רוצה להיות שוב יחד, אני לא יודעת אבל אני לא חושבת, אני מרגישה שאנחנו כבר כל כך רחוקות ולא קשורות אחת לשנייה
ועדיין זה כואב ברמות שהיא קוראת למישהי אחרת הלב שלי
כואב כי אני רואה שאני רוצה שיהיה לה טוב, וגם כי אני רואה שאני רוצה שיהיה לי טוב
ההבנה שאני רוצה שיהיה לי טוב כואבת נורא, שאני לא רוצה להלקות את עצמי יותר, שאני לא רוצה להעניש את עצמי יותר, שאני חושבת שמגיע לי טוב ולקבל טוב
נראה לי שאני אלך לשיעור ומקסימום אני אצא באמצע ואעשה דברים במחשב
נראה לי שחשוב שאצא עכשיו מהבית ולא ארקב פה
