טוב הלכתי לשיעור והיה שיעור מהמם :)
הייתה עבודה בזוגות והייתי עם מישהו מתוק והיה מרגש, כל פעם מישהו אחר זז בעיניים עצומות והשני הסתכל ואפילו ירדו לי דמעות, גם בחלק שלי וגם בחלק שלו
הייתי צריכה להגן עליו כי הוא היה עם עיניים עצומות וכל החדר היה אנשים בעיניים עצומות והרגשתי שהוא הילד שלי שאני שומרת עליו
תמיד כשאנחנו עובדים ביחד יוצאים דברים מרגשים
הוא מאפשר לי לגעת במקומות של הומור בתוכי ואני מרגישה שאני מאפשרת לו לגעת בעומקים רגשיים בתוכו
כאילו יוצרים מרחב אחד עבור השנייה, יש בו מעצמו עומקים רגשיים אבל אני מרגישה שהנוכחות שלי מאפשרת לו להעלות את זה
וגם איתי, קשה לי לגעת בהומור בעבודה שלי, אני מתייחסת תמיד נורא ברצינות, והוא מביא קלילות ומשהו משוחרר והומוריסטי וזה מוציא ממני משהו נורא מתוק ומשוחרר
אפילו עבדתי על משהו קצת משעשע להגשה ביום ראשון ואף פעם לא הגשתי משהו במטרה להצחיק
בקיצור נורא מעניין לעבוד ביחד
ואני שמחה שיצאתי מהבית ובאתי לשיעור הזה
עכשיו אני יושבת בצד בשיעור שתכף מסתיים כי עושים חלק שאני פשוט לא מצליחה לעשות, אני במלא התנגדות לזה, וזאת הפשרה שלי בינתיים, להגיע לשיעור ולעשות את מה שאני מצליחה ורוצה
אני עדיין מאד רגישה ומרגישה את העיניים הבוכיות שלי שבכו המון היום, אבל גם יש משהו פתוח יותר לעולם
אני אלך לקנות פלאפל או משהו טעים אחר כי נגמר לי האוכל וגם נראה לי שזה יהיה מנחם ונעים
ואז שיעור שאני אוהבת
הייתי אמורה לנסוע מחר למרכז לעבודה ואז היה לי טרמפ חזרה לירושלים והייתי מאושרת על סופ"ש בבית שלי, המון זמן לא היה לי, אבל עכשיו הטרמפ אמרה לי שאולי היא לא תחזור לירושלים ואני מרגישה תחושה כבדה. אני כל כך חייבת את הזמן הזה בספייס שלי ולא ללכת לאמא שלי שאני מרגישה שאני לא באמת יכולה לנוח ולהיות במנוחה, בנחת. אבל אולי זאת הזדמנות לנסות להבין איך אני יוצרת לעצמי מנוחה גם שם, כשאני פתאום יותר במודעות לזה.
ביוש בינתיים
אה ואולי אני אציע לבחורה היום לצאת, נראה כי אני מרגישה מכוערת היום וגם אני כזה גוש רגשי ורכיכתי היום, אני לא מרגישה מושכת ומעניינת ומשעשעת, אני מרגישה עצובה וכבדה
אבל נראה אם תגיע ההזדמנות