כבר כמה ימים שאני אוזרת אומץ לפנות לבחורה מהלימודים ולהציע לה לצאת. זה כמעט קרה numerous times וכל פעם היה לי בילד אפ בחזה שהיה מקריס אקג.
היום דיברנו אחרי השיעור האחרון על משהו שקרה בשיעור ולאט לאט ראיתי שאנשים סביבנו הולכים ונשארנו רק שתינו.
בשלב הזה כבר לא יכולתי להקשיב למילה שיצאה לה מהפה כי ידעתי מה אני עומדת לעשות, וידעתי שיש לי זמן מוגבל כי כל רגע אנשים יכולים לבוא.
ואז פנינו ללכת ועצרתי אותה ואמרתי
שאני מסתכנת בלהפוך דברים לאוקוורדים
פאוזה קטנה חיוך מבויש
אבל רציתי להציע לה לצאת.
באמת שזה לא משנה כל תגובה שהייתה באה אחכ כי אני כ"כ פאקינג מלכה שעשיתי את הדבר הזה פאקינג יה.
בכל מקרה עכשיו אני יושבת מחוץ לסופר ואוכלת קבנוס אז זה כמובן כן משנה מה הייתה התגובה שלה.
היא הייתה כזה, אה שני דברים, אחד אני לא יודעת אם אצליח לצאת בשבועיים הקרובים כי אמא שלי ואחותי מבקרות בארץ, ודבר שני, אני לא בטוחה שאני רוצה לצאת לדייט.
ואז היה רגע קצת מביך שמן באתי להגיד משהו אבל לא היה לי מה והיא באה ללכת ועצרה לרגע, ואז הסתובבה אלי ונישקה אותי על הלחי והלכה.
והלב שלי המשיך לדפוק מכל הסיטואציה.
כאילו הייתי חייבת לעשות את זה אני כותבת עליה בבלוג כבר חודשיים. וכאילו נראה לי שבאמת אני מלכת העולם שעשיתי את הדבר המפחיד כלכך הזה. יש בי גם צד שכאילו לא ממש מתרגש מכל הדבר הזה, אולי כי מראש לא ציפיתי לקבל תשובה חיובית. לפעמים זה מרגיש לי שאני עושה את הדברים האלה, להתחיל עם בנות שמוצאות חן בעיניי, כי אני חייבת, כי אין ברירה אחרת, כי אני לא אוכל לחיות בחוסר ידיעה.
ובעצם גם כי זה לא קורה מעצמו. ובעצם כל קשר שהיה לי שהתפתח לקשר היה מתוך משהו אורגני שקרה מעצמו ולא כי שאלתי בצורה בהירה רוצה לצאת איתי. לא שזו לא דרך שבה קשרים יכולים לקרות, וזה לא שלא עשיתי פעולות אקטיביות לכיוון הנשים שהייתי איתן בקשר שבסוף הובילו לקשר. אבל היה בזה פחות מאמץ, יותר משהו קליל. אולי בגלל זה הרגשתי גם עם יותר אמונה כלפי הדבר הזה הקצר שהיה לי עכשיו. בגלל שזה הרגיש חסר מאמץ, היה וייב וזה קרה, ורק אחכ זה הרגיש לא כ"כ טוב.
בכל מקרה. כל הכבוד לי. יש לי קצת רצון לצעוק מעמקי הבטן ולבכות אבל הוא היה גם לפני שהצעתי לה לצאת. זה גם נחמד לשבת על ספסל ולאכול קבנוס אפילו שיש לי קצת בחילה עכשיו. מזל שגירשו אותי מהסופר כי הגיעה שעה הסגירה, אחרת הייתי נזכרת גם לקנות עוגיות.
Meh. טוב לאט לאט, לעשות פעולות שמובילות אותי לטוב.
נראה לי שהבנתי שהלב שלי מוכן שוב לאהוב. נראה לי שזאת המסקנה של השבוע האחרון. אני מנקה מהחיים את מה שלא משרת את זה, כולל מחשבות אובססיביות על נשים שאולי. עכשיו אלך הביתה ואכין לי מנה חמה. תודה ושלום