זה דבר מעניין
מה היה קורה אם היינו אומרים את האמת כל הזמן
אני מרגישה שהצ'אט זה מקום ממש נחמד בשבילי לתרגל את הדבר הזה
להגיד לגברים (או נשים) כשהם חוצים את הגבול שלי
או עכשיו למשל אמרתי למישהו שאיבדתי עניין בשיחה
אני חושבת על כמה פעמים זה קורה לי בחיים שלי, שאני לא מתעניינת במי שמולי או בשיחה, וכמה זה מעיק עלי ולא נעים לי ואני נשארת שם
ומה היה קורה אם היה אפשר להגיד שאני לא שם עכשיו, או שאיבדתי עניין. לא תמיד זה אומר לחדול מהאינטראקציה, לפעמים זה אומר לשנות נושא שיחה, או לשנות אנרגיה, אני מניח שגם עצם הלשים את זה על השולחן היה מזיז משהו באנרגיה
טוב אלה לא מחשבות שחדשות לי, זה תמיד מעסיק אותי, אם יכולנו לחיות בעולם שבו היינו כנים בצורה רדיקלית אחד עם השני
כמו להגיד כשאני נמשכת או דלוקה על מישהי
נניח זה שהצעתי לבחורה מהלימודים שלי לצאת, והיא אמרה לי לא, ממש שחרר אותי שם, ממש גרם לי לשחרר ממנה. אני עדיין דלוק עליה ומחפשת אותה במבט אבל כבר אין לי איזו פנטזיה שמשהו יקרה בינינו וזה ממש סבבה.
יש נניח את הבחורה בכיתה שלי שאני מרגישה שהחברות איתה נכפתה עלי, היא מאד תלותית וצריכה תשומת לב ואין לה הרבה חברות והיא מן הפכה אותי לחברה שלה. וכבר זמן מה היא מנסה גם שניפגש מחוץ ללימודים. ולפעמים באמת יש בי מועקה כזאת גדולה מלראות אותה בלימודים, שזה כל יום כי כמעט כל השיעורים שלנו ביחד, זה באמת מעיק עלי ברמות. או לפעמים שהיא באה לחבק אותי ואני לא רוצה. בקיצור זה סוגיה בחיים שלי שאני לא יודעת איך להתמודד איתה או איך לגרום לה לשחרר ממני. תוהה מה פה המקום של לדבר בכנות, כי לא משנה מה היא תיפגע. כשהיא שאלה אותי אם אני רוצה להשתתף בפרויקט שלה ואמרתי שלא היא אמרה שהיא מאוכזבת. וואו רק מלכתוב על הדבר הזה אני נהיית עצבנית וחסרת מנוחה. זה באמת לא מצב של חברות זה מצב של בני ערובה. איך הכנסתי את עצמי למצב הזה סעמק.
בקיצור. לתרגל גבולות. איזה תרגול קשה וחשוב ומשמעותי. והצ'אט הוא באמת מקום לעשות זאת בצורה היתולית. האמת שעשיתי כל כך הרבה עבודה בתחום של להציב גבולות לאורך השנים שזה די מדהים. כמובן שהמסע ממשיך לנצח. גם בתחום של לבקש את מה שאני רוצה או צריכה עשיתי מסע, גם אם יש לי עוד דרך ארוכה לעשות שם.
