פעם דיברתי עם שולטת, זה היה די בהתחלה שלי כאן, עוד מלקרוא אותה היא הרגישה לי בול בשבילי. בדיוק הבנתי כמה אני צריכה מישהי אינטליגנטית והיא הייתה חריפה וחדה וניסחה את עצמה בצורה מאד מסקרנת ורהוטה ומחרמנת.
שלחתי לה הודעה והיא קלטה אותי גם דרך המילים שלי ובילינו יום שלם בהתכתבות. האמת שהתרגשתי נורא. הייתה לי איזו תחושה טובה לגביה.
לקראת הערב החלפנו תמונות וממש התרגשתי, הרגשתי מבוכה כזאת של בנות 16 מלראות את הפנים שלה, היא הייתה יפה ומתוקה וסקסית בעיניי.
הצעתי גם לעשות וידיאו ודיברנו קצת. זה היה.. מביך נורא. בקטע חמוד. אבל גם בקטע שלא הצלחתי לדבר כמו שבני אדם מדברים, דעתי הוסחה מאד. זאת באמת הייתה התרגשות של בנות 16. היא הייתה גם מובכת, אני חושבת שבכללי הייתי הבחורה הראשונה שהיא דיברה איתה מהכלוב או בכלל מבדסמ. האמת שהשיחה לא סופר זרמה, תכלס היה בה משהו מרוחק. ואחרי שניתקנו היא כתבה לי שהיא מצטערת אבל היא לא נמשכת ושאין לנו מה להמשיך לדבר כי זה לא עובד לה. זה כאב לי מאד. הדחייה. ובכלל, על זה שזה על חוסר משיכה. אני יודעת כמה אני יפה, תמיד ידעתי, אבל משיכה זה דבר אחר, להיות ולהרגיש סקסית, למשוך אלי מישהי, להרגיש מושכת, זה דבר אחר. ולאחרונה אני מבינה כמה קשה לי להרגיש סקסית ומושכת. זה קשור גם לפרידה כמובן, וגם לעוד דברים. בכל מקרה זה ממש פגע בנקודה הזאת של דחייה שזה גם ככה כואב, וגם בנקודה הרגישה של להרגיש לא מושכת.
זה מעניין הדבר הזה, להרגיש מושכת, סקסית. אני נזכר בערב הזה בלימודים שהייתי לבוש יפה ובאתי לכמה בנות ומישהי אמרה שאני חתיך, ואז כולן הסתובבו אלי והנהנו מיד. או בסופש הזה האחרון שהייתי בו שאני לא זוכר מה היה אבל הייתה איזו סיטואציה שאמרו לי שאני נראית טוב ומן הייתה הסכמה כללית כזאת. זה משהו שחוזר על עצמו אני מרגיש, שיש איזו הסכמה מידית שאני נראה טוב, כאילו הן כבר חשבו את זה בעצמן ואז מישהי אומרת את זה בקול ומיד הן מסכימות. לפעמים זה אני שמבקש אישור, כמו במסיבת סוף שנה בלימודים בקיץ האחרון שהייתה את הבחורה הזאת שהייתי דלוק עליה כמה חודשים, ובכללי הסיטואציה החברתית של להיות עם הרבה אנשים מהלימודים היא סופר מעוררת חרדה, ובאתי לחברה מהכיתה שגם לה יש את החרדות והאובססיות שלי יש ושאלתי אותה אם אני נראית טוב, אולי אפילו שאלתי אם אני סקסית, והיא הרימה לי מאד, נראה לי שהיא אפילו נתנה לי נשיקה. אני נזכר גם בסופש האחרון שעשינו מסיבה ורקדנו, וכמה הזזתי את התחת וחצי הרגשתי סקסית חצי פייק איט טיל יו מייק איט. מעניין כמה נשים הסתכלו עלי באותו ערב והתחרמנו ממני. האמת שזה בכלל מעניין, למה נשים לא מתחילות איתי. אם יש בי משהו לא נגיש, אם אני נתפסת סנובית (יש מצב שבסיטואציות מסוימות, למרות שהרבה מהזמן אני סופר חמודה וחברותית). אם כן מתחילות ובעצם בגלל שאני לא מעוניינת אני לא זוכרת ולא סופרת אותן. אבל גם בסופש הזה שהייתי מוקפת בנשים שנמשכות לנשים, אני לא מבינה את זה. הייתה מישהי שהתבאסה בקול על זה שלא יותר בקטע שלה, ומישהי אחרת אמרה לה שבטוח יש נשים שא מרגישות אמיצות מספיק לפלרטט כמו שהן היו רוצות. אבל זה קטע, זה דבר בחיים שלי, שלא מתחילות איתי. שרק אני מתחילה. אבל אולי זה באמת גם זה שזה לא נספר לי כשמתחילות איתי כי אני לא מעוניינת, ושרמת העניין שלי במישהי קשורה לזה שהיא לא סופרת אותי, שהיא לא מראה בי עניין.
בכל מקרה, זה עניין בחיים שלי לאחרונה. להרגיש לא סקסית. להרגיש בגוף לא מושך. להרגיש שאני יפה והפנים שלי יפות אבל שאני לא מצליחה להרגיש סקסית בתוך הגוף שלי. זה קשור גם לזה שהרבה זמן לא היו לי תחלופות אנרגיה עם אף אחת, ברור שזה קשור. זה קשור ללב השבור שלי גם, בטוח זה קשור. זה קשור לבטן הקטנה שגדלה לי וקשה לי לראות את עצמי מושכת איתה, ברור שזה קשור. קשור להערכה העצמית הנמוכה מאז הפרידה, ברור שזה קשור.
וגם קשור לעוד דברים שמרגישים לי פגיעים מדי לכתוב עליהם פה.
האמת שהסיבה שהתחלתי לכתוב את כל זה, היא בגלל שנזכרתי בשולטת ההיא שדחתה אותי על רקע זה שהיא לא נמשכה אלי, ועם כמה שזה נגע בפצע כואב מאד, היה בזה משהו שגם קצת חירמן אותי. פתאום קצת יכולתי להבין את הגברים האלה שמתחרמנים מזה שיורדים על הזין הקטן שלהם ועל כמה שהם אפסים. זה מעניין. אני לא יודעת אם השפלות זה הקטע שלי, אבל פתאום זה פתח איזה משהו, על נשים שאני נמשכת אליהן ולא נמשכות אלי. יש בזה משהו מחרמן. אולי במיוחד בגלל שאני כן בנאדם שנתפס כמושך חברתית, אבל קשה לי להרגיש את זה. אז זה מן מאשרר לי את זה, אבל גם באופן משחקי ומחרמן, לא באופן של כן כן זאת האמת האבסולוטי. אולי יש בזה גם משהו שמחזיר שליטה בנרטיב. נכון, את לא נמשכת אלי אבל אני מתחרמנת מזה. דברים מעניינים לחשוב בשתיים בלילה.
יש לי חברה שאמרה שתמיד אני חייבת להבין מאיפה דברים שאני מרגישה נובעים. זה נכון. זה חלק מהיותי אדם שבאינטרוספקטיבה כמעט תמידית. אבל אני מרגיש שבבדסמ אני קצת משחרר מהמקום הזה, של להבין מאיפה דברים נובעים. או לפחות יש שם תנועה, בין הצורך/הרצון שלי להבין לבין פשוט להיות בזה ובמה שמחרמן אותי.