שדה פרחים

יש לי פנטזיות על נשים פסיכוטיות

כועסות

לא יציבות

אלימות

אחר כך אני יוצאת עם וריאציות שלהן ונשארת מצולקת

(חושבת על אשתו של אבא שלי שאמרה לי, אחרי פרידה בתיכון, שאני צריכה ללמוד איך לריב

ולא חשבה לשאול למה אני בוכה בלי שליטה)

הייתה גם את ההיא שהייתה הדבר הכי קרוב לפנטזיה במציאות

חוץ מזה שהיא הייתה יותר כמו הילדה שלי ולא כמו האמא, היא הייתה יפיפייה, סקסית בצורה שלא תיאמן, פתיינית, לא יציבה, על גבול הפסיכוטית

המזל הגדול הוא שאנחנו לא חיות באותה מדינה

אני עוד תוהה אם גם אני הייתי רעילה לה כמו שהיא הייתה לי

אלה שאלות מבלבלות כשזה נוגע ביחסים עם אדם כל כך לא יציב

אלה לא הנשים שאני נשארת איתן, ב' הייתה האדם הכי טוב שקיים, באופן אובייקטיבי, כל מי שמכיר אותה יודע את זה, והיינו ביחד הרבה זמן

היא כן הייתה אישה כועסת, אבל הכעס, לשם שינוי, לא היה מופנה כלפיי, בכלל בכלל לא

(כשאמרתי לחברה טובה שב' לא הייתה רעילה לי, שהזוגיות הכי טובה שלי הייתה עם אישה שהייתה לי טובה, החברה הייתה חתיכת בת זונה ואמרה שכנראה אני זאת שהייתה הרעילה. חתיכת בת זונה כי גם ככה כולי פקעת של רגשות אשמה על הפרידה)

אבל בפנטזיות שלי

אני נמשכת לנשים שאני מזהה בהן את האלימות הזאת

את ניצוץ הטירוף

הוא מגיע עם סקס אפיל שאני לא עומדת בו, ואולי גם זה קצת עובד הפוך, שהאלימות והטירוף הם אלה שהופכים אותן לכל כך מושכות בעיניי

זה מעניין, למה אני כל כך נמשכת מינית לאיכויות האלה, כי אמא שלי הייתה אישה כועסת אלימה ומשוגעת אבל היא לא יפה באופן מיוחד או סקסית או שחשתי אליה איזו משיכה (למרות שאם כן זה בטח כל כך מודחק ובלתי נגיש לי במודע). בכל מקרה, החלק הזה לא מובן לי, ברור לי למה הסוג הזה של נשים, אבל לא ברור לי למה המשיכה המינית הכל כך אינטנסיבית, האובססיביות, החלומות החוזרים, האלימות הזאת שאני מרגישה בתוכי כשאני נמשכת אליהן

לרוב אלה גם נשים מבוגרות ממני

ואני תוהה אם הדברים האלה יכולים להתקיים רק בפנטזיה

אני יודעת שזה אחד הדברים שמשכו אותי לבדסמ

האלימות הזאת, הרצון לשחק עם המקומות האלה, המבלבלים, אבל בצורה שפויה, שלא תוסיף לי עוד צלקות

למרות שהמילה "שפויה" מתעתעת אותי

אני מפנטזת על אישה מבוגרת ממני, עם המבט הזה בעיניים, חריפה וחכמה, עם ניצוץ של אלימות. אני יודעת לזהות את זה בשפתיים שלהן, איך שהן מחזיקות את הפה, איך שהן משאירות את העיניים עלי ולא מזיזות, בטונוס בכפות הידיים. מפנטזת על אישה מבוגרת ממני שבמבט שלה בלבד תוכל לגרום לי להרגיש כמו טינופת, כמו תת אדם, שבצורה בה היא תניח עלי את העיניים שלה אני ארגיש כל כך מנוצלת, כל כך נחדרת,  חנוקה ונדחקת לפינה. מפנטזת על אישה שתבעל אותי ולא תבקש, היא לא תבקש כי היא לא תצטרך לבקש, כי הרשות שלי לא משנה, ובמילא היא יודעת שזה מה שאני רוצה, זה מה שאני צריכה. שתשאיר את כל החורים שלי נוטפים מיצים ודם, שלא תפסיק כשאני אתחנן, כשאצעק, כשאייבב, היא תמשיך, תלטף לי את השיער ותלחש ששש, אמא יודעת מה טוב לך, ששש. מפנטזת על אישה שתאסוף אותי אליה רועדת בכל הגוף, מזיעה, בוכה ללא שליטה, ותצמיד אותי לפטמה שלה. היא תלטף לי את הראש וארדם בין הזרועות שלה.

אני לומדת להבין שלפנטז על משהו לא אומר שאני בהכרח רוצה לממש אותו. כמו שאני מפנטזת על הפסיכולוגית שלי מנצלת אותי מינית אבל בחיים לא הייתי רוצה שזה יקרה במציאות.

ועדיין, המשיכה העזה שיש בי לנשים האלה מבלבלת אותי מאד.