שדה פרחים

אולי זה הלילה, או שראיתי סרט מעולה ולא קל, או שקראתי עכשיו בלוג שעשה לי שחור בנשמה, אבל זה שחור שאני רוצה, שחור שאני רוצה להתפלש בו

היום עם הפסיכולוגית היא הזכירה לי רגע לפני כמה שבועות שהיא אמרה את השם שלי עם 'לה (כמו חנה'לה) ושהיה לי קשה לקבל את זה. לא היה לי זיכרון מזה אבל זה היה לי הגיוני

ובדיוק רגע לפני שהיא אמרה את זה היא הביעה כלפיי חום שרציתי להעיף ממני

דיברנו על מה שהיה עם אמא שלי בסופש

וחשבתי על זה שאני לא יכולה לקבל את החום שלה, של הפסיכולוגית שלי

אני לא רוצה אותו 

היא הציעה כל מיני מחשבות

שהחום הזה הוא רק רגע לפני האלימות

שאני לא יכולה לבטוח בו, שאחר כך יבוא הצד הרע

וחשבתי על זה שאני פוחדת מנשים

אני לא סומכת על נשים

לא בטחתי בחום שלה כי לא היה בו רוע, הפנטזיות שלי הן על נשים שהחום שלהן מגיע עם אלימות

ואולי באמת היא צודקת ובתת מודע שלי לא יכולתי לקבל את החום שלה כי רק ציפיתי שתגיע אחר כך המכה

אמרתי לה את הדברים

שבימים האלה הפנטזיה מתגברת, על דמות האישה המבוגרת החמה והאלימה

אמרתי לה איך הצורך שלי להיות ילדה טובה חזק בימים האלו

שיגידו שאני ילדה טובה

שאני טובה

עלה גם שיגידו שאני ילדה יפה

יופי מגן במידה מסוימת מפני הרוע

את רוצה לשמור על מה שיפה, רוצה לאהוב את מה שיפה

אבל אני תמיד הייתי ילדה יפה וזה לא שמר עלי מפני הרוע

והפחד הזה, מנשים

כבר שבועות שיש לי בראש -

איפה שיש אלימות יש פחד

איפה שיש פחד יש אלימות

אולי צריך להכניס פה איפשהו גם, איפה שיש אלימות ופחד, יש חרמנות

אני חושבת על כמה אני רוצה את האישה הזאת (שתפסה לא מעט פעמים את דמות הפסיכולוגית שלי) האישה הזאת המבוגרת, שתחלל אותי, שתשתמש בי, שתפוצץ אותי מכות, שתהרוג אותי עם המבט שלה, שתיכנס לכל החורים שלי בלי לבקש ובלי שיהיה לה אכפת מההתנגדות שלי, ואחר כך תלטף, שתוך כדי תלטף, תוך כדי שתטנף לי את הנפש גם תלטף

ואני חושבת על זה שאני רוצה את זה אמיתי, לא משחק 

וגם אני חושבת על זה שאני לא באמת רוצה את זה אמיתי, ושאני כנראה לא אתן לעצמי להגיע למקומות האלה, כמו שלפעמים זה מפתיע אותי שאף פעם לא נפלתי להתמכרות לסמים קשים או לפגיעה עצמית חמורה, שיש בי יצר חיים חזק מספיק כדי לשמור על עצמי

ולא הייתי רוצה את זה אמיתי, לא באמת

בסופו של דבר, הנשים שמפחידות אותי באמת, אני מתרחקת מהן, לומדת להתרחק, לשמור על עצמי

בכל מקרה לא בא לי לסיים בנימה אופטימית לשם האופטימיות כי לפעמים רע ואפל וזה לא אומר שכל הזמן וזה לא אומר שאם לא מתעודדים באופן אקטיבי אז זה נשאר לנצח

וזה באמת היה מעניין לשים לב לגילוי הזה, שאני לא סומכת על נשים, שאני פוחדת מנשים

(היא אמרה שגברים הם בכלל לא במשוואה, הם בכלל לא גורם מעניין, הם נעלמים מהסיפור, וזה יפה כמה היא מכירה אותי)

ואיך אני יכולה לסמוך עליהן

איך אני יכולה לסמוך על החיבוק הזה

שעוד רגע יכול לבעוט לי בפנים