מישהי הורגת אותי, היא הייתה הנבלית בסיפור, הפילה אותי מגובה לתוך מים ונתתי לה כי ידעתי שאני אקום לתחייה, זה לא הספיק לה והיא ירדה אלי לבדוק שאני מתה, הטביעה אותי עוד, דחפה לי דברים לאוזניים, ואני כל הזמן הזה השתדלתי מאד להיראות מתה ולא לזוז, הרגשתי שהיא לא מאמינה לי, אבל אחרי כמה דקות שהרגישו כמו נצח היא הלכה בסוף.
ואז קמתי והייתי בחיים, היה איתי עוד מישהו אני לא בטוחה מי שמת וחזר לחיים, ואז חזרנו לרגל על הנבלית של הסיפור שהייתה לה חבורת פושעים שעמדו לעשות פשע, ואני חזרתי והייתי עם סווטשירט שחור גדול כזה עם הכובע עלי ומשקפי שמש שחורים והתחזיתי למישהו שהרגנו גם. והיה איתי האדם השני הזה שמת וחזר לתחייה. ואז בשלב מסוים הבנאדם שהתחזיתי אליו הגיע, ומישהי קראה לי ולאדם השני שחזר לתחייה בשמות שלי ושל אחי, והנבלית אמרה לנו לעוף משם וידענו שהיא תבוא אחרינו ותנסה להרוג אותנו שוב. ואז גם הייתה לי הבנה שקמתי לתחייה בעזרת נחש גדול וארוך שהיה בתוך הגוף שלי ויצא מהפה שלי. וראיתי דרך הראש שלו. ועכשיו הוא היה מסולסל על הראש שלי והייתה עין במרכז הגוף שלו שראיתי דרכה.
היו עוד כמה חלקים שקשה לי לנסח.
נזכרתי בזה כי קמתי ואז הרגשתי גירוד באוזן ונזכרתי בחלום שהיא דחפה לי דברים לאוזניים ונורא חששתי מזה. היה בזה גם משהו אירוטי באיזה אופן.
זה גם מעניין על הנחש שיוצא מהפה כי כתבתי את הדבר הזה לא מעט בשנה האחרונה, נחש שיוצא דרך הגרון.
היה מאד לא נעים להיות מתה ולהתחזות למתה ולא לזוז בזמן שמוודאים שאני מתה. לא נעים בכלל.