אני לא מצליחה
להתקיים
מחוץ לעולם הפנטזיות שלי
שכולל להיות עם הראש בטלפון
או בעיניים עצומות במיטה
החרמנות הנזקקת
עושה שלא אוכל
כואב לי הראש
ואני רוצה לצרוח
דיברתי עכשיו עם מישהי בצ'אט
ואז נזכרתי שישבתי שבעה פעמיים בחודשיים האחרונים
כשבין לבין היה לי עניין רפואי שכלל כאבי תופת ובכי של ימים
אז זה הגיוני
מה שקורה פה
ועכשיו גם בא לי לבכות
אני מבינה יותר למה קשה לי להרגיש את החרמנות הזאת
היא מאד מקושרת לי לנזקקות הזאת
הבלתי נסבלת הזאת
המורה שלי לפילוסופיה דיבר על זה שתשוקה היא הצורך לצאת החוצה
ואני מחפשת בחוץ מאד
זה התחיל ביום האחרון של השבעה, ביום ראשון
באמת לא בכיתי על המוות מאז
לא ראיתי בעיניים מאז שום דבר חוץ מהצורך העמוק
אבל גם הצורך הזה מוסווה בעיניים שמסתכלות החוצה ולא פנימה
קל לדבר על להרגיש פתטית ועל להתחרמן מזה
אבל להרגיש פתטית באמת זה בלתי נסבל
זה לא מחרמן זה בלתי נסבל
להרגיש נזקקת באמת זה בלתי נסבל
להיראות ככה זה בלתי נסבל
ועוד מילה
אני נזכרת שהדבר האחרון שהרגשתי לפני הטרלול החרמני הזה
הוא גוף כבד כמו משקולת
שבקושי יכולתי להזיז
וזה נורא הגיוני
שכוח החיים ינסה לדחוף אותי קדימה
גם אם זה מביא אותי למקום לא מאוזן בצד השני
ועכשיו שוב הגוף שלי כבד אחרי שאני במיטה מהבוקר
אני צריכה לאכול ולנקות ואין לי כוחות בכלל לכלום
ואין ברירה אלא לנקות היום כי דחיתי את זה כל הימים
אני הולכת להכין חביתה
צריכה תזכורת להיות רכה עם עצמי
לא יודעת איך להיות רכה
