הן דיברו על איזו שולטת, שמתברר שהיא אחת הוותיקות עם רזומה מאד הארדקור. והתחלתי איתה פנים מול פנים, נראה לי בפעם השנייה שהייתי בדאנג'ן. חחחחח
לפעמים אני מתה על עצמי, איך יש לי את האומץ הזה אלוהים יודעת. שילוב של גישה לאנשים עם נחישות שלא רואה בעיניים. ראיתי אותה מתעללת באיזו בחורה צעירה, יחד עם להקת אנשים שהייתה סביבה, ובכל זאת באתי והתחלתי לדבר איתה.
אני שמה לב לאיזו דמות כזאת, ביישנית, עומדת מהצד ומסתכלת. אבל היא לא רק ביישנית, היא בוחנת את השטח בחיפוש אחר טרף. אני אוהבת אותה, את הילדה הביישנית הזאת. לא תמיד אהבתי אותה אבל אני לומדת לאהוב. היא שקטה ונבונה. לא ממהרת לדבר, לא ממהרת ליצור אינטראקציה. בשקט, אני סורקת את כולן ויודעת בדיוק מי נגד מי ואת מי אני רוצה. ואם אני במוד, ולצערי ולשמחתי אני לרוב במוד, אני גם ניגשת.
ונזכרתי בעוד משהו לגבי הנחישות הזאת. שבגלל שיש לי נחישות של.. לאיזה חיה יש נחישות בת זונה? לא יודעת. בגלל שיש לי נחישות של מאדרפאקר, ואנרגיות של סוס, אני באמת יכולה להמשיך לחפש ולחפש ולטחון ולירות לכל הכיוונים בלי להתעייף. זא אני מתעייפת וסובלת, ואז ממשיכה שוב, אבל עם קצת פחות תקווה. דווקא אני מעריכה את אלה שיכולות פשוט לתת לדבר הנכון להגיע אליהן, בלי הרבה מאמץ, במנוחה. יש לי גם את היכולת הזאת, אני פשוט לא זוכרת אותה רוב הזמן. הצורך האנאלי שלי להיות בשליטה טוטאלית לא מאפשר לי לנוח. קשה לי מאד לנוח, קשה לי מאד לא להיות במאמץ. והרבה יותר קל לי פשוט לחפש ולחפש וליצור אינטראקציות עם נשים, במקום לעצור רגע ולנשום, לשאול מה אני רוצה בכלל, ולתת לזה להגיע לבד. החיפוש האקטיבי, הלעיצים אינטנסיבי, יוצר אשליית שליטה. מעניין איך אני יכולה להיות פה בעשייה חסרת מאמץ. במנוחה.
