שני סוגים של חלומות חוזרים.
אחד ממש מאז שאני ילדה, שרודפים אחרי ואני רצה ולא זוכרת איך רצים, אני לא יודעת איך להניח רגל אחרי רגל, כאילו אין להן אנרגיה והן כבדות כמו מלט.
אחד משלב מאוחר יותר, איפשהו בגיל הנעורים, ורק עכשיו אני קולטת שזה באמת כבר פאקינג מלא זמן ובאמת חלום חוזר. זה התחיל מלדקור אנשים, אני דוקרת אנשים עם סכין, טווח אפס. לפעמים זה עם רובים, אני יורה על אנשים, אנשים יורים עלי. לא מזמן חלמתי שדוקרים אותי, לא חושבת שזה משהו שחוזר על עצמו, זה היה פאקינג מוזר וקמתי עם כאבי בטן קשים שאני מניחה שהם היו המקור לכאב שנכנס לחלום. בהתחלה זה היה מטריד אותי מאד, כמה שזה היה גרפי זה שדקרתי אנשים. הרבה פעמים התלוו לזה תחושות אשמה קשות, שאני הורגת ורוצחת.
היום בלילה הייתי עם מישהו שהיה השותף שלי, כמו בלשים כזה, ונכנסנו לאיזה מלון והוא התהפך עלי, ואני הייתי צריכה לברוח ממנו ואחר כך מעוד מלא אנשים. היה גם עניין עם יריות שהייתי צריכה להתחמק מהן אומשו. הרגליים לא עבדו לפרקים כשרצתי.
מה שהיה מיוחד בחלום הזה לעומת אחרים, עכשיו אני קולטת, זה שניסיתי ללכת משם. לא לברוח כשהם רודפים אחריי, הם לא שמו לב אלי כשהלכתי. ניסיתי פשוט להסיר את עצמי מהסיטואציה. לא הגעתי לסוף שבו הצלחתי ממש לעזוב. בדרך נתקלתי בצלף שתצפת על הבניין, עשיתי אחורה פנה ונתקלתי באיש זקן על מן אזור סלעי ומנהרה שיורדת למטה בזווית של 90, שעודד ילד לרדת בה. יכולתי להגיע מהר למקום אחר אם הייתי יורדת שם אבל זה הפחיד אותי אז בחרתי לקחת דרך ארוכה יותר.
איזה מעניין זה חלומות. יש לי פרשנויות אבל גם אולטראסאונד לברך המתוקה שלי להגיע אליו.
