אני אדם שצריך להבין. יש לי צורך, לעיתים כפייתי, להבין הכל. כשאני לא מבינה משהו שאני מאד רוצה להבין, או שהוא מהותי לי, אני יכולה להיות מאד מתוסכלת. או להדחיק אותו מחיי. נניח כל העניין המגדרי, הודחק שנים רבות, וכשהתחלתי לתת לו מקום לפני שנה, זה העלה בי רגשות כל כך עוצמתיים שלא הצלחתי להבין וזה היה לי מאד קשה.
נראה לי שזה בא ביחד לעיתים קרובות, משהו שמעלה בי רגשות עזים ואני לא מבינה אותו.
את החיבה שלי לכפות רגליים אני כבר לא ממש מנסה להבין. בהתחלה זה יותר הטריד אותי, אולי בעיקר בגלל שחשתי בושה סביב זה, שנעים לי שנוגעות לי שם. זה ודאי היה קשור גם לזה שהבתזוג שלי בזמנו הייתה עם ocd לא קל לניקיון. אני לא יודעת מתי גיליתי את הצד השני, את ההנאה מלהתעסק בשל אחרות, במיוחד בפן האוראלי. אני חושבת שזה היה לפני שנה וחצי עם ט', הפתיינית הקטנה הזאת. איך שהיא מוצצת, וואו. נראה לי שמאז נפתח לי והתיאבון רק גדל. גם כי עדיין לא הייתה לי הזדמנות לעשות את זה באמת, כמו שצריך, פשוט להיתקע נצח על הכף רגל וללקק ולמצוץ ולינוק ולעסות וללטף. עם הנשים שהייתי איתן מאז, זה הביך אותי לבטא באופן מלא את המשיכה הזאת.
זה עדיין מביך אותי.
באופן כללי, דברים שקשורים להיותי נשלטת סך הכל די מביכים אותי. הרצון שישפילו אותי בכל מיני אופנים, הרצון להיות קטנה, חסרת אונים. זה קשור לעוד מקומות, לצורך הטבוע בי להוביל, או יותר נכון תחושת המחויבות שיש לי להוביל. כמו שלא קל לי להיות פסיבית במיטה, במיוחד עם נשים חדשות, להיות בצד הנמען של פעולות מענגות בלי לגמול עליהן באותו הרגע. אבל טוב, זה דבר חברתי, שמביך לרצות להיות נשלט וקטן. במיוחד לגברים, ואני אימצתי מגיל קטן לא מעט איכויות גבריות.
בכל אופן, כפות רגליים. עדיין לא נתתי דרור מלא לפנטזיות שלי אבל זה מתקרב לשם.
אני, כאילו, ממש אוהבת. ממש ממש אוהבת. כאילו, ממש.
אני אוהבת בעצמי את כמה שאני טוטאלית, כשאני אוהבת אני אוהבת, כשאני מענגת אני מענגת, אני עושה כל דבר שאני עושה מכל הלב. בגלל זה אני טובה כמעט בכל הדברים שאני עושה. אכפת לי, וכשאכפת לי מדובר בהרבה אכפתיות.
משהו שהבנתי בכניסתי לבדסמ, הוא שיש בי הנאה עמוקה מלשרת. בערך באותו זמן שהתחלתי להיכנס לכלוב, הפקתי כמעט בהתנדבות פרויקט משמעותי של חברה. כשניסיתי לשאול את עצמי למה אני שם, כי בשביל כסף זה לא היה, הבנתי שאני עכשיו נמצאת באיזשהי תודעת שירות, עבורה, עבור הפרויקט. זה עושה לי נעים. I'm eager to please. אבל גם ממקום אמיתי ומחובר לעצמו, לא רק מתוך ריצוי. כי אני יודעת בהחלט גם להגיד לא כשדברים לא מתאימים לי. כמובן, גם זה מסע שאני עוד לומדת להעמיק בו.
אני כל פעם מתרחקת מהנושא. לא יודעת מה הנושא. שאני אוהבת כפות רגליים?
מעניין אותי איזה נשלטת אני אהיה. אני מזהה בי אזורים בראטיים, אבל כמו שכתבתי פה פעם, אני מאד מערכתית וגם מאד מורדת בחוקים שאני לא מאמינה בהם. אם מביאים לי את הסעיף, אם מכריחים אותי לעשות דברים שאני לא רוצה בלי שאני מבינה אותם, אם אני מרגישה שלא רואים אותי ואת הצרכים שלי, אני נהיית דובי לא לא.
חוץ מהחלק הזה, אני באמת מאד טוטאלית. מאד רוצה לשרת ושיהיו מרוצים ממני. מאד סקרנית לבדוק הכל. מאד חרמנית וסוטה. מאד נחושה. עם נקודות שמאד קל ללחוץ עליהן. עם סטמינה ברוך השם טפוטפו. טוב מה הקשר לחרמן את עצמי עכשיו כשאני צריכה לשבת לעבוד.
טוב אז כפות רגליים? יש בי מחשבה שאולי בפמדום הקרוב. לעומת פעמים קודמות, אני מרגישה יותר בטוחה בעצמי הפעם. בתקופה האחרונה אני שוב מרגישה יותר סקסית ומושכת, יותר פלרטטנית. יותר פתיינית אולי. ילדה קטנה ופתיינית. איזה ארכיטיפ מחרמן.
