שדה פרחים

ואני הולכת לרקוד וזה מחשיש אותי. מקווה שהתחת שלי ירגיש טוב אמן.

אני מנסה להבין את הסיבה שגורמת לי ללכת לרקוד לבד. אני מבינה את הסיבות. הן סיבות טובות, מעולמות ה- אני רוצה ללכת לרקוד אז אני עושה את זה. יש עוד סיבות, מעולמות ה, אני פוחדת להתלות ברצונותיהם של אנשים אחרים, ואחרי שגיליתי שאני יכולה לצאת לבד וליהנות נורא, לקבוע עם אנשים מרגיש ריסקי יותר.

אני חושבת שהסיבה שאני עסוקה בזה בעיקר קשורה לעובדה שאני לא רוצה להיות לבד הערב. יכול להיות? נראה לי שקצת בא לי להיות עם אנשים. וגם בא לי את האפשרות להיות לבד ולרקוד עם עצמי. זה הגיוני? נראה לי שכן.

וגם בגלל שזה יום העצמאות ויהיו מלא אנשים ביחד, זה נשמע לי בודד יותר מבדרך כלל. יותר להיות עסוקה במחשבות על איך אני נתפסת מהצד. אולי גם אני לא מרגישה את אותו הביטחון שהרגשתי בשוונג 5 המסיבות ברצף שיצאתי אליו בפסח. אבל למזלי גם הבנתי איך לגרום לעצמי להרגיש טוב לפני שאני יוצאת לבד למסיבה - לשים מוזיקה לנענע אליה את התחת, לנענע את התחת בעודי חצי עירומה, להסתכל במראה ולצלם את עצמי. מי רוצה לקבל תמונה? לא סביר שתקבלו. זה המוד שאני צריכה להיכנס אליו, להביט במראה ולהתחרמן מעצמי ומכמה שאני שווה. עכשיו אני יותר במוד של אכלתי יותר מדי פירה וגם כואב לי התחת יימח שמך פיסורה.

בימים האחרונים אני תוהה אם זה קטע של אנשים צעירים, להיות עסוקה ככ ביופי ובלהיות מושכת. אני לא בטוחה. אולי זה קטע של אנשים יפים? לא נראה לי. נראה לי שכולם עסוקים בזה ללא קשר לגיל, מי פחות ומי יותר כמובן. אבל אני משערת שזה מוחרף בגילאים צעירים יותר. רציתי לכתוב על זה ועוד לא כתבתי, אגיע לזה מתישהו, נראה לי במסגרת של כתיבה פרוזאית יותר, אבל היו פעמים שרקדתי עם עצמי במסיבות האחרונות ואז פתחתי עיניים ונחרדתי לגלות שלא כל המבטים עלי. זה מדהים כמה שאני חיה במופע של טרומן. יש לי שני דברים להגיד על זה - הראשון הוא, כמה לא מפתיע שבחרתי תחום שקשור לבמה, אני שחיה את חיי כאילו בכל רגע נתון מביטים עלי. השני הוא, רפרנס לפוסט שכתבתי לאחרונה על הסיבה שאני חיה ככה והיא קשורה לילדות בצל התחושה הבהירה שאני האדם הכי נורא שנולד. טוב אני לא מצליחה למצוא את הפוסט ואני מאחרת לשנצ. מי שרוצה להיות חמוד ולמצוא לי אותו זה יהיה משמח. איפה הבחור מהצ'אט שהציע להיות הבאטלר שלי?

יאללה להת' בהצלחה לכולנו ברחובות תל אביב המבעיתים